class="rtl archive date">

והוא פשט את זרועותיו לרווחה

רגע של כנות

נכתב על ידי תחת קצת שירה

את יודעת פתאום חשבתי אולי אני אוהב את המילים לא בגלל שהן המציאות אלא בגלל שדרכן אני יכול לייפות את המציאות ולפיכך גם את עצמי.

2

כי אני זה אני זה המילים

נכתב על ידי תחת מחשבות/הגות, סיפורים

זה נכון שפעם היינו כאלו, אבל זה לא אומר שעכשיו אנחנו לא יכולים להיות אחרים, אמרתי לה בשקט. למה אתה מתכוון, היא שאלה, ואני לא ידעתי לענות לה מיד. חשבתי קצת. עוד לגימה מהמרק שעשיתי בצהריים, עוד נגיסה מפרוסת הלחם שעליה היא מרחה לי חמאה צהובה. עוד זמן לשרוף. (אתה חושב עכשיו מה להגיד, אני יודעת, אני רואה את הגלגלים האלו שמסתובבים אצלך בראש, אני יודעת שאתה בורר בקפידה את המילים הנכונות, מבקש להתנסח בדיפלומטיות הזו שאתה כל כך אוהב, שמרוב שאתה מוקיר אותה אתה לא מסוגל להבין שהיא בעוכריך,…

3

איים בזרם

נכתב על ידי תחת סיפורים, תיעוד

כשאהיה גדול יהיה לי חדר עבודה. שטח גדול מקיר לקיר, מדפים עמוסים בספרים לעייפה שיגנו עליהם מאבק דלתות דקות של זכוכית, שולחן חום גדול עם כסא מעץ ששעון על ארבע רגליים מפותלות, על הקירות יהיו שלושה ציורים יפים, אחד מהם יהיה בצבע כחול במסגרת אפורה שיזכיר לי את הים. בפינה תהיה כורסא כבדה ולידה שולחן קטן מעץ שעליו ערמה קטנה של שלושה ספרים. כשאשב על הכורסא היא תדפוק על הדלת, שלוש נקישות קלות, כאלו שכמעט אפשר לפספס, אני אומר, כן, פתוח, והיא תכנס ותשאל מה אני קורא. אני אספר לה…

5

ירושלים

נכתב על ידי תחת סיפורים, תיעוד

השבוע לא מצאתי את עצמי. אפשר לומר, לרגע הלכתי לאיבוד, אבל זה היה קצת יותר מרגע. שבוע. ירושלים. ביום שבת שעבר נסעתי לירושלים לראות חברים, על הדרך עצרתי בבית שבו גרתי שנה וחצי. שנה עם אישה, חצי שנה לבד. התיישבתי על הספסל והסתכלתי על התריסים המוגפים. קמתי לאחר מספר רגעים, נכנסתי מבעד לשער, על תיבת הדואר שלנו היה רשום שם אחר. עליתי על המדרגות שמובילות לכניסה. חלון הסלון וחלון המטבח פונים לשביל הגישה, גם התריסים הללו היו מוגפים כמעט עד לסוף, התכופפתי וניסיתי להציץ פנימה, אבל הוילונות הסתירו. נכנסתי לחדר…

6

מילואים

נכתב על ידי תחת מחשבות/הגות, תיעוד

אבק. לבוש מדים, מאובק, השיער יבש ומופספס למגע האבק שנצמד עליו, עדשות המשקפיים מלאות אבק, הנעליים מכוסות שכבה צהובה של אבק, תיק הצד הכחול אותו אני מחזיק צמוד אולי ושתמיד מחזיק בדברים החשובים לי – מצלמה, ספר, אולר – כבר לא כחול אלא חום. מדים. ברגע שאני לובש את מדי הב’ אני חוזר לאינפנטיליות של ימי הצבא. האינפנטיליות עוטפת אותי מכל צד, היא אפילו לא נותנת זמן קצר להסתגלות. היא פשוט מופיעה. בחור במילואים. פגשתי בחור במילואים, דימיטרי, בחור טוב, אפשר היה לראות את זה דרך העיניים שלו. הוא אמר…

5