היא אמרה לה, הכול בסדר, את יודעת, עכשיו אי אפשר לצפות להרבה, אבל כנראה שזה מה שצריך להיות. הן ישבו בבית קפה, משקיפות על הצומת, הרמזור עוצר את המכוניות בתנועתן הטבעית בדיזינגוף ונותן אור ירוק לאלו שבאו מנורדאו ושנוסעות לכיוון הים, אם כי הים היה כבר קר למגע בעונה זו של השנה, והרוח שמרחפת על פניו ושגורמת לגלים מלאי הקצף הלבן כבר הספיקה להשיל את רוב העלים של עצי השדרה. היא עצמה ישבה עם הפנים לכביש, מתבוננת בזרימת האנשים ההולכים כשערה מתנפנף קלות על מצחה וכפות ידיה מחבקות את ספל…
בפוסט הזה אמרתי: "אני צריך לחזור לטקסטים שעיצבו אותי ואת האמונה שבי ולחקור אותם מחדש מנקודת מבט ביקורתית – לקרוא שוב את ג’ון לוק ואת ז’אן ז’אק רוסו ולשאול מדוע הם כתבו את מה שכתבו, או יתרה מכך, מדוע האמינו במה שכתבו. רק לאחר שאבין את אמונתם במילים אוכל גם לפרש את המילים בקונטקסט הנכון שבהם הם נכתבו ואז לראות האם הם באמת מתאימים לי, או במילים אחרות, האם הם באמת משקפים את מה שאני חושב." זה מה שעשיתי. התחלתי לקרוא את "על הממשל המדיני" של ג'ון לוק. "על הממשל…
מאיפה באות המילים מהרצון מהעצבות מהתוגה ואולי משלושתם ביחד התוגה רוצה להשתחרר מהעצבות או שלהפך הרצון שלי לגעת בה מרחוק לשלוח יד כמו נחש מתפתל ללטף לחבק להגיד לה הנה אני פה בשבילך תירגעי זה בסדר הייתה פעם שהיא נצמדה אלי חזק חיבקה אותי בשירותים של בית חולים אמרה לי אל תעזוב אותי תבטיח שלא תעזוב אותי הסכמתי בשתיקה והמשכתי לחבק העצבות הזו לפעמים היא מכישה כמו נחש שולחת שיניים ארסיות משתקות מנוונות אותי לכל היום יום יפה עכשיו בחוץ מעט אנשים הולכים בעמק רפאים מסעדות כמעט ריקות אוטובוסים לא…
לפעמים אני חושב שהייתי רוצה להיות אחר. לחשוב מהר, להחליט בנחישות, לפעול בחוזקה. אני לא מסוגל להיות ככה, יותר מדי מחשבות מערפלות אותי. אולי לא טוב לומר ככה, "יותר מדי מחשבות מערפלות אותי", אולי צריך להתנסח אחרת, אחרי הכל, אנחנו מי שאנחנו בעקבות המילים שלנו, ואם היה לי פועל לשם העצם הזה, מילים, הייתי אומר, אני מי שאני בגלל שאני מממל את עצמי באופן מסוים, בנוסח שיחודי רק לי, כמו המילים, שהמשמעות שיש להן כלפי היא משמעות שהיא שלי בלבד. ובכל זאת, הייתי רוצה להיות אחר, תקיף, זריז, אבל במקום…
הוא אמר לה, את רוצה יותר מכפי שאני יכול לתת, אני לא מספיק להגיב אליך מספיק מהר. זה היה יום ארוך שנמשך לערב קר, הוא חזר מהעבודה ונשפך על המיטה, על המצעים שהיא סידרה בבוקר. היה צליל קרקוש מפתחות בדלת שנפתחה ומיד לאחר מכן היא נכנסה הביתה, הניחה את התיק בכניסה והתיישבה על המיטה. היה שקט של מספר רגעים, כאילו כל אחד מודע ויודע למה שיבוא עכשיו, העין האחת מצפה לבאות שיבואו כמתעייפת מלחכות ומלהמתין והעין השנייה חוששת מן התוצאות שעלולות לבוא, מן המסקנות שעלולות לנבוט מתחת לפני השטח. הוא…