class="rtl archive date">

והוא פשט את זרועותיו לרווחה

שישי. בריחה. גאולה.

נכתב על ידי תחת מחשבות/הגות, תיעוד

בוקר. שישי. קמתי מוקדם כדי לקרוא היידגר בשביל עבודה שאני צריך להגיש. הוא מדבר על כל המציאויות האפשרויות, כל הבחירות האלו שאנחנו יכולים לעשות ושאף פעם לא נעשה בגלל שאנחנו מי שאנחנו. כמו לחזור לאפריקה. כמו להסתפר. כמו לחזור לצפון. כמו להקשיב למוזיקה כל היום ברמקולים גדולים שמשחררים צלילים עדינים. היידגר אומר שהעצמי שלנו נבנה על בסיס ה"הם", כל האנשים האלו מסביבנו שמהם אנחנו שואבים את המחשבות, רעיונות, את כל מה שמעצב אותנו. אנחנו תמיד נמדדים ביחס ל"הם", התרבות שלהם והנורמות שלהם והחפצים שלהם. אני בונה את עצמי על בסיס…

0

מסמר עשר

נכתב על ידי תחת קצת שירה

אני שותה ויסקי מכוס שטוחה ומעשן סיגר בשפתיים סדוקות. ופעם רציתי להיות ישו ואחר כך רציתי להיות המינגווי ועכשיו אני רוצה להיות טוני סופרנו. מה זה אומר עלי אולי הדכדוך של הנפש כמו שיער מדובלל שסר עליו חינו כי אם פעם רציתי להיות אלוהים אז עכשיו מה עכשיו איך עכשיו למה עכשיו. האם ישו שתה ויסקי לבטח הוא הסתפק במים קדושים טהורים כי למה לו הויסקי הרי אין על מה לכפר ואין מה לשכוח ואין דמעות לנגב מבשר הלחי הצער הוא מנת חלקו או ליתר דיוק הצער הוא ישו בדיוק…

0

נוטות החסד ג'

נכתב על ידי תחת תיעוד

שלושה שבועות עברו מאז סיימתי לקרוא את נוטות החסד. וזה עדיין מפעפע.

0

כי איך אפשר להרגיש אם אף פעם לא נגענו

נכתב על ידי תחת קצת שירה

פתאום נזכרתי שחצי שנה היא לא אמרה לי שהיא אוהבת אותי. היא ישבה על ספה לבנה ברכיה מקופלות לנגד חזה אני זוכר ש עמדתי מתחת למשקוף הדלת וגמגמתי מרוב כעס בזרועות מנפנפות אמרתי לה את יודעת כבר חצי שנה לא אמרת לי שאת אוהבת אותי. זה מדהים איך שאנחנו נוגעים עם הידיים מה שאנחנו מרגישים עם קצות האצבעות הרי באותה מידה אפשר לגעת עם השוק או הבטן העצבים הם אותם העצבים אבל תמיד אנחנו נוגעים עם הידיים. אז זוכר שאמרתי את יודעת רק עכשיו אני מבין חצי שנה ופתאום הרגשתי…

2