class="rtl archive date">

והוא פשט את זרועותיו לרווחה

סגור פתוח סגור

נכתב על ידי תחת קצת שירה

לומר לה מילים יפות באמצע הלילה עיניים גדולות ריסים מתפתלים פיתחון לב אני מתכוון לכל מילה. אני סגור כבר הרבה זמן פעם זה היה אחרת אבל עכשיו זה סגור. כשאני רואה אותה אני עדיין סגור רק בלילה כשמכבים את האורות והחום מתפשט אני מסוגל לומר את כל מה שאני יכול לומר לה שאני אוהב אותה אבל לא כמו גבר לאישה אלא יותר טוב מזה כמו בן אדם לבת אדם אני יכול לצלול פנימה ולהסתכל מלמעלה בטן צוואר ושדיים ולשניה הזו ממש זה שלי ובשניה הזו ממש הכל פתוח. אני מפחד…

1

עזה אהובתי

נכתב על ידי תחת עזה 2009

"…כי אלוהים סיפר בספר איך ברא את הארץ, איך עשה אותה וראה אותה כי טובה היא, ואחר כך עשה את האדם. את הארץ עשה תחילה, והושיב בה יצורים אילמים, ואחר ברא את האדם להיות לו משגיח על הארץ ולהיות ריבון על הארץ ועל בעלי החיים, שעליה בשמו, ולא כדי לקנות לעצמו ולצאצאיו חזקה מקודשת בצמיתות, דור אחר דור, על מלבניה וריבועיה של הארץ, אלא כדי לקיים את הארץ בשותפותה ובשלמותה באלמוניות הקיבוצית של האחווה, ולא ביקשה לו אלוהים בשכרו אלא רחמים וענווה וסובלנות ועמידה בסבל ואת זיעת אפיו בלחם."                                …

1

מחסום ארז

נכתב על ידי תחת עזה 2009

בסופו של דבר אנחנו מתמקמים ליד מחסום ארז. זה כמו המיקום הכי טוב שהקופאית בסינמה סיטי יכולה לתת לך, דבירי אומר כשהוא יורד מהרכב, לא קרוב מדי למסך ולא רחוק ממנו, זה הכסא האמצעי בשורה האמצעית, הכי טוב שיכול להיות. ליאוניד מוריד את התיקים מהרכב, זורק אותם בפינה ומתחיל לפרוס את התק"ש, להרים אנטנות, למתוח רשתות הסוואה, לפתוח מכשירי קשר ולחבר מצפינים. אני עושה סיבוב במוצב, נושם אוויר, והולך לעזור לליאוניד. בלילה אנחנו מתעוררים בבהלה, אני רואה את ליאוניד מזדקף מתוך השק"ש, אנחנו שומעים את רעש שיגור הפצמ"ר שתמיד מלווה…

0

כשהתותחים רועמים המוזות שותקות

נכתב על ידי תחת עזה 2009

מבעד לחלונות הרכב אפשר לראות שדות מוריקים ונוצצים מטל. דבירי ישן במושב האחורי, ראשו מונח על תרמיל גדול ואדום. עיניים עצומות. זיו שואל איך היה באפריקה, ואני לא יודע איך לענות. אני מספר על השבועיים לאחר תום העונה הגשומה, על הגבעות הירוקות, ירוק כזה שלא ראיתי אף פעם, חזק, בוהק, אני מספר לו על האגם הכחול, איך התרחצתי בו וצללתי לתוכו כשלפתע גשם התחיל לרדת, אני מספר לו על הבירה ששתיתי עם ג'ורג', איך הוא בלע בצימאון כל תיאור על ירושלים, כאילו לא מסוגל להגיע לרוויה. הלילה קר. אני קובר…

1

שמש שקרנית אחרי גשם

נכתב על ידי תחת עזה 2009

בוקר. עשר וחצי. דיזנגוף-ירמיהו. אני אוכל ארוחת בוקר. שמש שקרנית. הרחוב מלא אור אבל עדיין קצת קריר. אני מתקשר לזיו, מתי אתה יוצא, אני לוקח את גדי באחד, הוא משיב, מדרך הטייסים. אני מנתק. אני מסתכל על הצלחת, ביצה עלומה, סלט, יוגורט ולבנה, חתיכת לחם תקועה בגרון. מסמן עם האצבעות למלצרית, חשבון, בואי תעשי את החשבון, 73 קילומטרים, נסיעה של שעה ושלוש דקות, אתמול היה שם בוץ, מה יהיה עכשיו, זו נסיעה קצרה, אני יודע, ובכל זאת, תגידי לי את, איזה ספר לקחת עכשיו, את 'העבד' כבר סיימתי והחזרתי למדף,…

2