class="rtl archive date">

והוא פשט את זרועותיו לרווחה

בעקבות הזמן האבוד

נכתב על ידי תחת סיפורים, תיעוד

אחרי שבוע מילואים אני חוזר לתל אביב, להתעוררות פתאומית של אמצע לילה, לרגע אחד של בלבול, כי לשנייה אחת לא הבנתי איפה בעצם אני נמצא, להרף עין התבלבלתי בין הוילון הלבן שמתנפנף בגלל הבריזה של הים לבין הרוח הקרה והחותכת של המדבר, ואז כמה נשימות של התאפסות, היד שתופסת את השמיכה ומרגישה ברכותה, הסדין שמלטף את הגוף הערום, התמונה שעל הקיר מתגלה מבעד לחושך, ומיד לאחר מכן זה מגיע, כן, הכול בסדר, זה בסדר, זה חדר השינה שלי בו אני נמצא.

גם שתיקה זה משהו

נכתב על ידי תחת מחשבות/הגות

לפעמים אתה יכול ללכת ברחוב ולהתנתק מעצמך ולהסתכל על הכול כאילו אין לו בך שום נגיעה. לחשוב שהנוכחות שלך בו היא מקרית, לאבד את תחושת ההכרה כלפי האנשים שהולכים ונמצאים לידך ללא הרף, לשכוח את הנוכחות היומיומית שלהם, אותה נוכחות שהיא תמיד איתך גם אם אתה לא מודע לה, כי גם כשאתה שורך את שרוכי הנעליים לפני צאתך, אז גם הם, נעשו על ידי מישהו.