"- להתראות, אמר היינס, בפנותו אל סטיבן העולה בשביל, מחייך לגילויי הפראות האירית.
קרן של פר, פרסה של סוס, חיוך של סאכסוני."
"- להתראות, אמר היינס, בפנותו אל סטיבן העולה בשביל, מחייך לגילויי הפראות האירית.
קרן של פר, פרסה של סוס, חיוך של סאכסוני."
מודה ומתוודא, אני אדם של קלאסיקות. מעניין אותי לקרוא ספר שנכתב לפני מלא זמן ולהבין מה בעצם עושה אותו לקלאסיקה. האסימון התחיל לרדת אחרי שקראתי את ‘האחים קרמאזוב’ של דוסטייבסקי (בתרגום המופלא של נילי מירסקי) והוא נפל באופן סופי אחרי שסיימתי לקרוא את ‘בין שתי ערים’ של דיקנס.