התיבונים 11

נכתב על ידי תחת סיפורים

הוא ישב כשגבו שעון על המיטה, רגליו פשוטות וארוכות על הרצפה, לוקח שאיפה מהסיגריה, לגימה מהכוס, שתי קוביות קרח משתקשקות בנוזל החום הזה שיורד לו במורד הגרון, שורף במקומות הנכונים ונותן דפיקות קטנות של טעם על קצה הלשון, מקנח בשאיפה נוספת מהסיגריה. החלונות היו פתוחים וגם הדלת של המרפסת, ואם היו וילונות היינו אומרים שהם מתנפנפים למגעה הרוח המלטפת של גגות ירושלים, מתבדרים מצד לצד כמו דגל ישראל בראש עמדת שמירה שעל גבול הצפון, אבל וילונות אין, ואין זה אומר שהרוח אינה מנשבת, אלא נהפוך הוא, מנשבת ללא הפסקה, וניתן להבחין בה לאור נענוע צמרות עצי הברוש של רחביה, מצד לצד, כמו מחוג המטוטלת של שעון קוקייה, טיק טוק, טיק טוק, טיק טוק, הוא שומע את השעון שעל המדף.

תראי, זה לא שפתאום הגענו לפה, הרי איפשהו זה היה ברור, כנראה, למישהו, כי הגענו למצב הזה די מהר, הוא אומר ולוקח עוד שאיפה מהסיגריה, נושף את העשן החוצה, והיא מכסה את רגליה עם השמיכה הדקיקה, ראשה על הכרית ומביטה בתקרה, בצל הצמרות שמשתקפים מבעד לחלון, כמו מפלצות, היא חושבת לעצמה, גם אנחנו מפלצות, הוא לפתע דיבר, אולי לא נראים ככה, אבל בהחלט יש למה לטעון, אולי ככה זה נראה בסדר, שום דבר שחולצה טובה לא יכולה לתקן, או מכנס טוב יכול להבליט, אבל, ככה, בגדול, אנחנו מפלצות, וכל מי שיאמר לנו אחרת יטעה בזאת, משקר לעצמו למרות שיודע שטיב השקר, אם יש כזה מושג, כי כל שקר סופו להתגלות, ובכל זאת, טיב השקר הזה ירוד, לא שווה הרבה, הוא אמר והיא הפנתה את פניה לקיר. אבל זה בכל זאת מעניין, כי עד כמה שאנחנו מפלצות בכל זאת ניחנו בקורטוב של טוב, ואפשר לראות את זה עכשיו, שאם לא היינו טובים אז לא היינו זוכים להגיע לפה, לעשות את מה שאנחנו עושים, נכון, הוא שאל והזדקף, משאיר את הכוס על הרצפה ליד המאפרה, ערום לגמרי כשהאיבר מתנדנד לו מצד לצד תוך כדי ההליכה לשירותים. אז מה, את רוצה לאכול משהו, הוא צעק לה בדרך לשירותים, אבל היא לא ענתה כי קולו התערבב בשאון המים שיורדים באסלה, מפל קטן של מים זורמים, והוא פתח את המקרר והוציא עגבנייה, מלפפון, בצל, וכמה זיתים סורים דפוקים שקנה בשוק לפני כמה ימים, אחרי שחזר מראיון עבודה כושל, מקום עבודה שמדברים בו רק אנגלית, והוא חשב לעצמו, אנגלית בעיר הקודש, איזה מין קשקוש זה. הייתה שם דינאמיקה קבוצתית באנגלית, שאלו אותו מה עשה בצבא, והוא ענה, אני לא יודע איך להסביר את זה בעברית אז את רוצה שאני אגיד לך את זה באנגלית, וזה כנראה מה שסגר את העסקה, לרעתו, כי לך תגיד באנגלית שחצי מהזמן שלך בצבא עישנת חשיש עם שני חבר'ה רוסיים שאחד מהם היה מביא יופי של חומר, טוב, ככה זה בבאר שבע, יש שם באמת חומר על הכיפאק, אבל את זה כל זה הוא לא אמר, וכשפינחס שאל אותו איך היה בראיון הוא הסתפק בתשובה שלא היה משהו, לא, לא היה מוצלח במיוחד, היה שם איזה בחור עם אנגלית שפת אם אז לא היה הרבה סיכוי, כאילו חסרים להם מקומות עבודה ביונייטד סטייטס שהם צריכים לבוא לפה, אבל יאללה, לא נורא. ואחר כך הלך לשוק.

אז מה את אומרת, לאכול, את רוצה, הוא צעק שוב מהמטבח ושמע אותה עונה לחיוב בטון החלש הזה שלה, פתח שוב את המקרר והוציא את הבולגרית שקנה ליד ההוא עם הזיתים, חתך לקוביות ושם אותן בצלחת של הירקות הפרוסים, התיז קצת שמן זית מלמעלה וחזר לחדר. מהדלת הפתוחה של המרפסת ראה את התריסים המוגפים של הדירה שאף אחד לא גר בה, מכוסים בשכבה עבה של אבק ומחטי אורן, מוכתמים בלשלשת של ציפורים ודגל ישראל קרוע, הרים את גבותיו במין אי-הבנה פנימית שכזו, כמתפלא לאור העובדה כי נשארו דירות יתומות ברחביה, ואיזה מין הפסד זה של בעל הבית, אם יש כזה בכלל, דירה כזו אפשר להשכיר בלפחות ב-750 דולר, וזה עוד לפני שיפוצים, ולהשכיר לאיזה שלוש בחורות נחמדות, אחת שתלמד אומנות בבצלאל, תהייה מתולתלת עם חזה קטן, שנייה שתלמד ספרות אנגלית בהר הצופים, גדולה כמו האימא האירית של ג'ויס, ושלישית שלא תעשה הרבה חוץ מלעבוד בפילטר ברחוב עזה ומדי פעם לעלות אליו לאיזו מציצה, יכול להיות אידיאלי, והוא התקרב אליה למיטה ושם את הצלחת על הכוננית שליד, היא הושיטה אצבעות רעבות לקוביית בולגרית והוא אמר, לא עכשיו גברת, בשביל זה את צריכה לעבוד, הוריד ממנה את השמיכה במשיכה ושאל, למה לנשים יש חצוצרות, ומיד ענה מבלי לתת לה זמן לתגובה, כדי שהגבר יכנס כמו מלך.