ג’ון לוק – על המצב המדיני

נכתב על ידי תחת מחשבות/הגות

בפוסט הזה אמרתי: "אני צריך לחזור לטקסטים שעיצבו אותי ואת האמונה שבי ולחקור אותם מחדש מנקודת מבט ביקורתית – לקרוא שוב את ג’ון לוק ואת ז’אן ז’אק רוסו ולשאול מדוע הם כתבו את מה שכתבו, או יתרה מכך, מדוע האמינו במה שכתבו. רק לאחר שאבין את אמונתם במילים אוכל גם לפרש את המילים בקונטקסט הנכון שבהם הם נכתבו ואז לראות האם הם באמת מתאימים לי, או במילים אחרות, האם הם באמת משקפים את מה שאני חושב."
זה מה שעשיתי. התחלתי לקרוא את "על הממשל המדיני" של ג'ון לוק. "על הממשל המדיני" מורכב מתשעה עשרה פרקים כשכל פרק מתייחס לנקודה אחרת במשנה שלו. הפוסט הזה מתייחס לפרק הראשון בספר – "על המצב הטבעי" והוא מורכב משני חלקים – החלק הראשון מביא את הטענה של הלוק והחלק השני מביא את הפרשנות שלי.
בבקשה:

פרק ב' – על המצב המדיני
מצב הטבע של לוק הוא מצב שבו האדם חופשי לגמרי לכלכל את מעשיו ולהשתמש ברכושו ובגופו לפי ראות עיניו, מבלי לבקש רשות מאף אחד ומבלי להיות תלוי באף אחד. האדם יכול לעשות זאת כל עוד הוא פועל בתוך גבולות החוק הטבעי. במצב הטבע יש גם שוויון, והשליטה והסמכות שיש בפי אדם אחד שווה לאלו שיש לאחר. מכיוון שלכל האנשים יש את אותן הסגולות, היכולות וכוחות הנפש, הם שווים זה לזה ולא כפופים זה לזה. מבחינת לוק מצוות "ואהבת לרעך כמוך" הינה הבסיס המוסרי לחובות שבין אדם לחברו ולכללים הגדולים היותר של צדק וחסד.

אומנם המצב הטבעי הינו מצב של חירות, אבל יחד עם זאת האדם לא יכול להזיק לעצמו או לאחר אלא אם ישנה איזושהי תכלית גבוהה יותר שדורשת פעולות שכאלו. במצב הטבעי יש חוק טבעי שמחייב את כל בני האדם באשר הם. חוק זה הוא השכל. כשם שהאדם חייב לשמור על קיומו כך הוא חייב לשמור על קיומם של אחרים. ביצועו ויישומו של החוק הטבעי נתון בידי כל אדם, וכל אדם זכאי להעניש את העוברים על חוק זה במידה כשזו שתמנע את הפרתו.

בדרך זו האדם במצב הטבעי מקבל סמכות ביחס לאחר, כשהוא יכול להשתמש בסמכות זו רק שהוא פועל על פי בינתו ומצפונו ולא על פי שרירות ליבו. כשאדם עובר על החוק הטבעי הוא למעשה מכריז על עצמו שהוא חי על פי כללים אחרים מאשר כלל השכל והבינה שניתנו לבני האדם מידי אלוהים. אדם שכזה הרי שהוא מסוכן לבני האדם.
במצב הטבעי ישנם שני תרחישים המאפשרים ענישה:
1. ענישת הפשע על מנת לעוצרו ולמנוע עבירות דומות – זכות זו ניתנת לכל בני האדם.
2. ענישה המקנה פיצויים – זכות זו שמורה לניזוק בלבד.

במצב הטבעי כל אדם יכול להרוג רוצח, הן כדי להניא אחרים מפעולות דומות והן כדי להגן על בני אדם אחרים מפני אדם שהתנכר לבינה, לשכל ולקנה המידה המשותף שנתן אלוהים לכל בני האדם.
במצב הטבעי כל אדם יכול לאכוף את החוק הטבעי. על מנת לתקן אפשרות לשרירותיות הפעולה של האדם, הממשל המדיני הוא הפיתרון לליקויי המצב הטבעי. ממשל שכזה ישים קץ למצב הטבעי, והוא יהיה תקף רק אם נוצרה אמנה בין בני האדם שהסכימו להתחבר יחד כקהילה אחת ולכונן נוף מדיני אחד. כל בני האדם נמצאים במצב הטבעי עד שהם מסכימים מרצונם להצטרף לחברה מדינית.

פרשנות
המצב הטבעי מכיל שני אלמנטים בולטים – חירות ושוויון:
1. חירות – טענה: האדם יכול לעשות מה שהוא חפץ מבלי להיות תלוי באף אחד. פרשנות: למעשה, התלות היחידה היא בחוק הטבעי, הוא לא יכול לפעול כנגדו. כיוון שהחוק הטבעי הוא חלק מהקוד הגנטי הצרוב בו, חירות האדם אינו חירות שלמה. יש מוגבלות שטבועה בו. הוא אינו טאבולה ראסה במובן זה שכבר יש אמות מידה מוסריות שהן חלק ממנו באופן בלתי נפרד.
2. שוויון – טענה: במצב הטבעי כל האנשים שווים זה לזה בגלל שלכולם יש את אותן הסגולות. פרשנות: השאלה היא האם זה באמת ככה. האם כולם חכמים? לאו דווקא, אבל לכולם יש את הכלים הפיזיולוגים המסוגלים להכיל חוכמה. לכולם יש מוח ולכן מהבחינה הזו הם שווים, משום שלכולם יש את התשתית. זו הכוונה לסגולות. בני האדם שווים משום שלכולם יש תשתית זהה. התשתית לא מעידה לא על מוסריותו של האדם אלא על יכולתו להיות מוסרי וזה עניין שונה לגמרי.

לוק לא מפרט הרבה על מורכבות החוק הטבעי, אבל מהטקסט ניתן להבין כי הוא נמצא בתבונה, בשכל, בבינה ובמצפון. מכאן עולות שתי שאלות עקרוניות לגבי האופן שבו החוק הטבעי מוכל באדם:
1. יוניטאריזם – ישנו רק גוף. נקודה זו תגרוס כי המצפון הינו נגזרת פיזיולוגית. דהיינו, החוק הטבעי טבוע בגנטיקה הפיזיולוגית שבאה לידי ביטוי בשכל שמקרין על התפתחות המצפון האנושי. הנפש לפיכך הינה פונקציה של גוף.
2. דואליזם – ישנו גוף ונפש. החוק הטבעי נמצא בנפש, ברוח האדם שמעל לחומר. הרוח באה לידי ביטוי במצפון ובבינה. הרוח מנחה את האדם.

בכל מקרה, כיוון שהשכל, התבונה והמצפון הן התשתיות המרכיבות את החוק הטבעי, ניתן להבין כי החוק הטבעי הינו חלק ממצבו הראשוני של האדם. מכאן שזהו חלק מהמטען של האדם, אבל באפשרותו האדם לבחור האם להשתמש בה או שלא. לכן מצב הטבע לא אנרכי משום שכאשר הוא מתקיים במלואו האנשים מממשים את החוק העליון, שהוא החוק האלוהי, (והרי נקודת המבט של לוק הינה נקודת מבט דתית). במילים אחרות, בקיום מצב הטבע האנשים מממשים את החלק הנשגב והאלוהי שבהם. תפישה זו מניחה קיום של חוק טבעי אלוהי התקף לגבי כולם. המשמעות היא שבמצב הטבעי קיים חוק אבסולוטי שמנחה את צעדי האדם – יש תבנית מוסר מוחלטת על פיה כדאי לחיות – ושניתן על ידי אלוהים. מנקודה זו יוצאת גם זכות האדם לרכוש. כשם שהאדם הוא נכס לאלוהים, כך לאדם מתוקף היותו יציר אלוהים ובעל ניצוץ אלוהי מגיעה גם כן הזכות לרכוש וקניין.

לוק מודע לעובדה כי האדם סוטה מהמצב הטבעי ולכן הוא מניח את קיום המצב המדיני. נקודה זו ממחישה כי האדם לא תמיד מנצל ומקשיב לתשתית הקיימת בו, משום שאם היה עושה כך הוא לא היה צריך את המצב המדיני. ניתן לפרש את ההבנה הזו לראיית הגוף והנפש – לי נראה שזה אומר שהאדם הינו אדם דואלי, מורכב מגוף ונפשי, משום שאם היה יוניטארי לא יכול היה לטעות. המצב הטבעי הינו מצב התחלתי אך ישנו מעבר לחברה מגבילה. נקודה זו מובילה לטענה כי הגוף האנושי הוא דואלי משום שאם הנפש הייתה פונקציה גנטית האדם לא יכול היה לפעול להרעת מצבו ולמען הקמת חברה שמגבילה אותו (כשם שאדם לא מסוגל להפסיק את הלמות ליבו כך הוא לא מסוגל לפעול כנגד החוק הטבעי הטבוע בו). מאידך גיסא, ברגע שנקבע כי האדם הינו ישות דואלית, זה אומר כי יש דיאלוג מתמיד בין הגוף לנפש. דיאלוג זה בונה מתח פנימי באדם עצמו – מעבר לחוק הטבעי שנמצא ברוח האדם לאדם יש גם את הצרכים הפיזיולוגיים של הגוף, כשבין אלו יכול לשרור ויכוח. בעוד שאנשים יכולים לקבל את צידה של הרוח, ישנם שיפעלו לפי הגוף – לפי תפישת ה"אני" שלהם – גם על חשבון אחרים. מכאן ינבע הצורך במצב המדיני.