אתמול בלילה, לפני שנרדמתי, נזכרתי איך כשהייתי ילד היו פעמיים בשנה בהן העיר הייתה משתתקת. כולם היו מתנקזים לאמפיתיאטרון ואפשר היה לראות נחילי אנשים יורדים ברחוב מורד הגיא, אנשים שמגיעים מהאזור של הפארק וכאלו שבאים מהצד המזרחי, מרחוב צה"ל ורחוב הגליל, עוברים בדרכם את בית הספר התיכון בו למדתי. מהשכונות הרחוקות יותר, המערבית וגבעת מכוש, אנשים הגיעו במכוניות, נוהגים באיטיות בנתיבים הצרים והסמוכים שבניינים קטנים וצהובים משקיפים מעליהם, מחפשים חנייה, לרוב לא מוצאים ומתייאשים, ונאלצים להרחיק במעלה הרחובות עד כדי רבע שעה הליכה מהאמפיתיאטרון. אלו היו הפעמיים היחידות בשנה שהיו … המשך לקרוא כרמיאל