יותר לא אדבר על אולמרט, מבטיח

נכתב על ידי תחת מחשבות/הגות

אני חייב לעצמי התייחסות לתגובה של רון על מה שכתבתי על אולמרט בפוסט הלפני אחרון.

הנה עובדה – משנת 2000 1996 כל ראש ממשלה שהיה בתפקיד היה תחת חקירה פלילית כזו או אחרת. מדובר בשתים עשרה שנים, ואם באמת יהיו בחירות בחצי השנה הקרובה (ויהיו בחירות, זה ברור) אז למועמד שיבחר לראשות הממשלה יש רקע של חקירות פליליות (אני מדבר על ביבי, לבני לא תיקח ומפלגת העבודה לא פונקציה). ראש הממשלה החדש יכהן לפחות שנה וחצי, מה שאומר שבמשך ארבע עשרה שנים לא כיהן בתפקיד ראש הממשלה אדם שחף מחקירות פליליות.
ארבע עשרה שנים.
זה המון זמן.

לאבא שלי יש משפט חכם שהוא אוהב להשמיע: "פעם אחת – טעות, פעם שניה – צירוף מקרים, פעם שלישית – מגמה." אז נכון, מי אני שאמהר לתלות את אולמרט, הרי בסופו של דבר עוד לא התקבלה החלטה להגיש כתב אישום, ובכלל, מה קרה לעקרון אדם הוא חף מפשע עד שהוכחה אחריותו? העניין הוא שבסופו של דבר זה לא באמת משנה. יש פה עניין מוסרי לא פחות מאשר משפטי ולא משנה מהן התוצאות המשפטיות. פרוצדרות משפטיות לא יכולות להעיב על העובדה שבראשות הממשלה יושב אדם מושחת שבמשך תקופת כהונתו הועלו נגדו שלוש חשדות – החשד למעורבות בהליכי הפרטת בנק לאומי, פרשת הבית בכרמיה והמעטפות של טלנסקי. כל החקירות הללו עדיין בתהליכי עבודה, מול אולמרט הוגש אפס כתבי אישום עד כה. ואף על פי כן.

זה כל כך מרגיז אותי לשמוע טענות שצריך לחכות לסיום ההליכים המשפטיים. אולמרט הוא כישלון בכל מובן ומובן, הוא נכשל במלחמת לבנון השנייה ולא התפטר ועכשיו הוא נתפס במערומיו המוסריים ועדיין לא שם את המפתחות על השולחן. ההליך המשפטי הוא טוב ויפה, אבל ראשות הממשלה היא קודם כל תפקיד ציבורי, זה שנושא בתפקיד הגיע לתפקידו בשל ההליך הציבורי והוא מייצג את הציבור ולכן ובסופו של דבר הוא מייצג גם אותי, ואני לא רוצה שאדם כזה ייצג אותי ולא משנה מה יהיו המסקנות של ההליכים המשפטיים. בית המשפט לא תמיד יכול לפסוק בעניינים האפורים של המוסר והאתיקה, בעוד שאצלי הם ברורים כשמש – יושר והוגנות – ולא להיות נכללים באותה הנשימה עם "כללים משפטים".
זה הכל.



אה, ויש לי רעיון אדיר על למה בעצם אנחנו כולנו פרולטריון אחד אפור וגדול, אבל זה יחכה לפוסט הבא.