על הבורגנות הפרולטרית

נכתב על ידי תחת מחשבות/הגות

אנחנו לא בורגנים. זה נכון, הרבה זמן חשבתי שזה מה שאנחנו, בורגנים, אבל אנחנו לא.

בכלל, מה זאת "בורגנות"?

לפוקו יש ספר – 'תולדות השגעון בעידן התבונה' – אני לא חובב גדול של פוקו אבל הוא עושה שם בחינה מעניינת, הוא מראה איך תפישת השיגעון השתנתה במהלך השנים. איך פעם המשוגע נתפש כעילוי ואילו עכשיו הוא מוקצה. המשמעות של השינוי הזה מעניינת והיא ממחישה יפה את הטענה הלשונית של דה-סוסייר. היא מראה כי המילה מורכבת משני חלקים – המסמן, שזה הצליל של המילה, והמסומן, שזו המשמעות של המילה, הרעיון שעומד מאחוריה. במקרה של פוקו זה פשוט, הוא מראה איך המשמעות של השיגעון השתנתה במרוצת הזמן בעוד שהצליל שלה, שיגעון, נשאר אותו הדבר.

בכל מקרה, 'הבורגנות' מאז ותמיד היוותה סוג של תיאור מעמדי לחברות אנושיות, תיאור שבו עוצמת המעמד נבעה מסוג התעסוקה, חינוך והון – מדובר בקבוצת אנשים נרחבת שעיסוקם היה מקצוע חופשי או במנהל ציבורי, הם היו בעלי רמת חינוך גבוהה והשכלה אקדמית מסוימת ובעלי הון בסיסי שאפשר להם לחיות מעבר לרמת הקיום הבסיסית – כשהגדרה זו קיבלה דחיפה רצינית לאור תהליכי האורבניזציה שנבעו מהמפכה התעשייתית. אבל ההגדרה הזו היא הגדרה טכנית, היא נותנת מאפיינים כלכליים-סוציולוגים ולא מעבר, והרי הבורגנות הייתה מעבר לפקטור כלכלי  – במהפכה הצרפתית הבורגנות היוותה חלק מניע אבל כשרובספייר תפס את המושכות הוא ערף את הראשים שלה על ימין ועל שמאל. יש את הבורגנות של מרקס ושל הפרולטריון. יש את הבורגנות הישנה שלנין וסטאלין ניסו לפרק אבל תוך כדי החיסול יצרו בורגנות חדשה. יש את הבורגנות האמריקאית של הפרברים ושל אמריקן ביוטי.

אני חושב שהדוגמאות הללו מצביעות על שני תהליכים חשובים. האחד, החשיבות של הבורגנות נובעת לא רק מתוקף היותה כוח כלכלי מניע אלא גם בגלל שהיא משמשת כבבואה, מראה לחברה. הבורגנות היא לא רק כסף, היא זרז, היא יכולה ליצור תהליכים, לשנות משהו, להוביל למשהו חדש. התהליך השני מראה משהו אחר, הוא מראה איך המשמעות של הבורגנות משתנה על גבי הציר ההיסטורי והוא מראה איך יכולת ההשפעה שלה פוחתת – היא כבר לא משפיעה, היא מושפעת. עושה רושם שהבורגנות עברה טרנספורמציה, במקום לצאת החוצה היא פונה פנימה, מרוכזת בעצמה ולא מבינה שההתכנסות פנימה תהיה בעוכריה.

ההתבדלות הזו נובעת מתהליכים היסטורים. ג'ון לוק, אבי הליברליזם המודרני שם את הדגש את זכויות, זכויות שניתנו על ידי הטבע עצמו והן מעוגנות בטבע עצמו. בנוסף לכך, לוק רואה את האדם כתבוני וכבעל תבונה הוא זכאי לממש ולבטא את הזכויות הטבעיות הללו – הזכות לחיים, הזכות לחירות והזכות לקניין. נוצר פה שילוב מעניין, יש פה הכשר לקנייה ולרכישה, האדם קונה משום שזו הזכות הבסיסית שלו ואיתה הוא יכול לבטא את עצמו. התפישה הזו חלחלה כל כך עמוק עד שהיא השפיעה על כל הבורגנות. איך? התשובה לכך פשוטה, הבורגנות מוצאת את הביטוי שלעצמה במותגים. היא קונה ללא הרף, מגדירה עצמה על פי המכוניות שלה, הבגדים שאותם היא לובשת והתוכניות בטלוויזיה בהן היא צופה.

המשמעות של כך ברורה – הבורגנות הופכת לחסרת משמעות. היא מנוונת, לא יכולה להשפיע, לא מסוגלת לשנות תהליכים והיא נעשית עבד לצריכה. היא קונה וקונה וקונה, ואותם הערכים שמהווים את הלגיטימציה למערכת החברתית הליברלית שעליהם היא מתבססת מאבדים ממשמעותם. זכות לחיים? זכות לחירות? זו פיקציה, כי כל מה שחשוב זו הצריכה, וזה כבר הסוף, כי איך נקרא מעמד שמפרנס את עצמו, קונה ללא הרף, ומשתעבד לתבנית הזו, כובל את עצמו למבנה הזו ששואב ממנו את כספו, את יכולתו לשנות, ובסופו של דבר, גם את תבוניותו?

פרולטריון.