class="rtl archive paged tag tag-13 paged-2 tag-paged-2">

והוא פשט את זרועותיו לרווחה

כי זה מה שיש ועם זה נסתדר

נכתב על ידי תחת תיעוד

יש דברים שאפשר להסביר באלף ואחד מילים. לתאר אותם מנקודה כזו, להסביר אותם מנקודה אחרת. אני חושב שמרוב שיש לנו בחירה לגבי האופן שבו אנחנו יכולים לספר את עצמנו אז ככה אנחנו גם יכולים ללכת לאיבוד. זו מין אקסיומה שכזו, ברירת מחדל, ככל שיש לך יותר מילים אז ככה אתה גם יותר מבולבל. אבל אמת צריכה להיות פשוטה וקולעת, מנוסחת במילים ספורות, במשפט קצר. כי אמת שחורגת מהפשטות היא כבר לא אמת. היא סתם המצאה. סתם רעיון שהיינו רוצים להחשיב כאמיתי. סתם גחמה שהיינו רוצים שתתגשם. פגשתי היום מישהי שלמדה…

9

מיתרים לוחשים ואלמנטרים

נכתב על ידי תחת מחשבות/הגות, תיעוד

אנחנו מיתרים רועדים. קבועים וסופיים. יש לנו התחלה ויש לנו סוף. מתנדנדים ללא הרף. כל אחד פורט על השני, רוטט בצורה קצת שונה, משחרר צליל קצת אחר, משמר את עצמו באופן מיוחד. אנחנו תיאוריה לא מוכחת של רצון חופשי ובחירה שידועה מראש. אנחנו קיבעון לא ברור של מציאות ממשית. אני מתנשם בקלות, סוחט ההדק. רק כדי לראות. רק כדי לראות, רק כדי לראות מקצה לקצה. אנחנו גחלים לוחשות. כי איך אפשר בלי החום הזה, בלי הנגיעות הקטנות בבטן, בלי שתי הנשיקות על כתף ימין. פתאום נזכרתי איך התעוררנו בבוקר והוילונות…

1

והוא פשט את זרועותיו לרווחה

נכתב על ידי תחת סיפורים, תיעוד

זה נכון, אנחנו באמת שכבר לא מרגישים. איך אפשר להרגיש כשהדבר היחיד שקיים זה אנחנו? אנחנו אפילו לא טורחים להביט הצידה, לתת לחוץ לחלחל פנימה. אנחנו מערבבים הכל בעצמנו, כל התרחשות וכל מאורע מתורגמים ל'אני' שלנו, כל חפץ משוייך ל'שלי'. הדברים כבר לא קיימים בזכות עצמם אלא קיימים בגלל שהם נכנסים לטווח הראייה שלנו. הכל עובר תרגום ושיוך, נכבל לאיזושהן גחמות לא ברורות ולמאווים מטושטשים ורק ברגע שהם מקבלים את הכבלים שלנו – הם ישנם. הייתי בים ביום שישי. לקחתי את המצלמה ושוטטתי קצת. שמתי את הכפכפים בתיק והלכתי על…

1

שתי נקודות לרגל המצב

נכתב על ידי תחת מחשבות/הגות, תיעוד

זקנה. בסוף לא נשאר מאיתנו הרבה. זה לא חדש, אבל בכל פעם שאני מכיר בעובדה הזו אני מקבל צמרמורת. אין הרבה אופציות, זה נגמר ביום שישי על שולחן העץ במטבח, מפה מפוליאסטר, ספל תה ללא סוכר, גבינה לבנה ויד מגוידת שמזיקה בכדור. פה זה נגמר. ים. אתמול הלכתי לים. גם היום הלכתי לים. יש משהו מרוקן בישות הכחולה שחובקת אותי מכל מצד. אני יכול להרגיש את ברכת השלום שהיא שולחת לי, את ליטופיה על שערי, את קצפההלבן שאופף אותי. כשאני יוצא ממנו אני מתיישב על החול, מרגיש את גרגיריו, מסתכל…

0

מה עושים כשרוצים

נכתב על ידי תחת מחשבות/הגות, תיעוד

לאקאן מדבר הרבה על האיווי. הוא אומר שהאיווי הוא הרצון הזה שתמיד מקרקר בנו מבפנים ושאף פעם לא ניתן לסיפוק. זהו לא הרצון הביולוגי, זה הרבה מעבר לזה, הוא מעבר לנחמה הבסיסית של הבשר והוא נמצא באיזשהו של תחום של הלא מוגדר. של התת-מודע. האיווי הוא הרצון הלא נגמר של התת-מודע. זה מנחם. זה מנחם כי זה גורם לתחושה של השלמה עצמית, שהרצון הזה ככה או ככה אף פעם לא יעלם ולא משנה מה אעשה אז באותה מידה כבר אפשר להפסיק. אבל כמו כל דבר, לאחר שהובנה הנקודה הזו, השאלה…

0

להתחיל את היום עם לאקאן זה לא פשוט

נכתב על ידי תחת מחשבות/הגות

הוא מדבר על על השפעת המילים. זה כל פעם תופש אותי מחדש, האופן בו המילים בנויות ומבנות. יש בזה משהו מהפנט, הידיעה שמהות המילה יכולה להשתנות בהינף יד ובמצמוץ מבט. הרי כשמילה נאמרת הלוך ושוב היא נטמעת בגוף האורגני האנושי הזה, היא מתקבעת בו כמו סד לשבר בזרוע שנשאר נוכח למרות התאחות העצם, ובסופו של דבר גם מגביל את התנועה האנושית לנוכח הימצאותו הקבועה, מנוון את תנועת המרפק. הזרוע נשארת קיימת וכך גם מהותה. כשאנחנו מגלים אותה מחדש אנו נחשפים לאמת שהייתה קיימת תמיד אך רק עכשיו נסובה לדעתנו, מין…

1

גיאומטריה מרחבית

נכתב על ידי תחת תיעוד

עין עצלה. זה ברור לי שיש דברים שאני לא מסוגל לעשות. הבעיה מתחילה כשאני לא עושה את הדברים שאותם אני יכול לעשות. הפעולות הללו חומקות ממני, כאילו לא נכנסות למרחב הראייה שלי, לזוית העין. זה שאני לא רואה לא אומר שאני לא מרגיש, הן עדיין מסביבי, אני יכול לחוש אותן כמו את קרני השמש המלטפות. הרמייה העצמית הזו לא מובילה לאף מקום חוץ מלחוסר סיפוק משווע, בהייה במרקע הטלוויזיה בשעות הערב ובספר שאת דפיו אני נמנע מלקרוא. אני בוחר שלא לעשות את הדברים שאני צריך לעשות כשם שאני בוחר לעשות…

3

שגרה בורגנית

נכתב על ידי תחת תיעוד

עייפות מלאכותית. אני מתעייף שלא לצורך. חוזר הביתה בשעות הערב המוקדמות, נשכב על הספה כהה ודהוי. אני יכול שלא לפצות פה כל הערב, להדליק את הדוד, להכין ארוחת ערב קטנה ולהירדם לצלילי לונדון וקירשנבאום. ערב מגיע. אני מתעורר בבהלה. שמונה וקצת. אני פושט את החולצה המכופרת הבורגנית וזורק לסל הכביסה את הגופייה, התחתונים והגרביים. מקלחת זריזה. אני מסבן את הפנים כדי להרגיש את הזיפים. להסיר את האבק. למחות את עשן האוטובוסים. אני נשכב ערום על המיטה, לפעמים אני מתנגב, לפעמים לא. כשהעיניים שוב מתחילות להיעצם אני מזדקף. גופיה נקייה. טרנינג…

2

כנגד ארבעה בנים דיברה התורה

נכתב על ידי תחת מחשבות/הגות, תיעוד

חכם. אני מוצא עצמי מרבה להתעסק במילים. לא מדובר במילים ספציפיות כמו אריה או שולחן אלא במשמעות הנרחבת שלהן, בהוויה האישית של המילים בתוך המרחב שבו אני חי. זה מתחיל בהטלת ספק במילים עצמן, זה עובר לשאלות לגבי פשרן ונכונותן וזה מסתיים בפירוק התשתית המרכיבה אותן. ככל שאני ממשיך לנתח את המילים ככה הן ממשיכות לאבד מעצמן. הנה, התפישה הזו שיש לי לגבי האדם, מי אמר שהיא נכונה? הרי התפישה הזו עצמה מורכבת ממילים, היא משפטים שזורים האחד בשני שיצרו בי הלך דעת מסוים, אבל אם המילים עצמן מתפרקות מנשקן…

2

ירושלים

נכתב על ידי תחת סיפורים, תיעוד

השבוע לא מצאתי את עצמי. אפשר לומר, לרגע הלכתי לאיבוד, אבל זה היה קצת יותר מרגע. שבוע. ירושלים. ביום שבת שעבר נסעתי לירושלים לראות חברים, על הדרך עצרתי בבית שבו גרתי שנה וחצי. שנה עם אישה, חצי שנה לבד. התיישבתי על הספסל והסתכלתי על התריסים המוגפים. קמתי לאחר מספר רגעים, נכנסתי מבעד לשער, על תיבת הדואר שלנו היה רשום שם אחר. עליתי על המדרגות שמובילות לכניסה. חלון הסלון וחלון המטבח פונים לשביל הגישה, גם התריסים הללו היו מוגפים כמעט עד לסוף, התכופפתי וניסיתי להציץ פנימה, אבל הוילונות הסתירו. נכנסתי לחדר…

6