class="rtl archive tag tag-71">

והוא פשט את זרועותיו לרווחה

זה הכל מלחמה בתוך מלחמה בתוך מלחמה

נכתב על ידי תחת סיפורים, תיעוד

זה לא היה אמור להיות ככה. הייתי אמור לכתוב על מעבר הדירה, על איך עזבנו את אלנבי לטובת המעבר לפריפריה, גבעתיים. איך אירגזנו את כל הדירה ביומיים, ואיך הדירה הקטנה הזו שגרנו בה שלוש שנים נראתה כל כך רחבת ידיים לאחר שהתרוקנה כליל. איך פתאום יש לנו מטבח גדול עם המון ארונות. וזרם חזק באמבטיה. ומדיח כלים. וחדר גדול ויפה עם נוף לים, חדר שממתין ליורש העצר שיגיע עוד חודש. אבל חמישה ימים לאחר שעברנו קיבלתי צו שמונה והכל השתנה. איך אומרים, האדם מתכנן תכניות ואלוהים צוחק.

באר שבע-תל אביב זה שעה נסיעה ברכבת

נכתב על ידי תחת סיפורים, תיעוד

ביום שישי, לפני שלושה שבועות, חזרתי ברכבת מבאר שבע לתל אביב. כל כך הרבה זמן לא נסעתי ברכבת ששכחתי שבחמישי-שישי היא מפוצצת בחיילים שחוזרים הביתה לסופשבוע. התיישבתי בסמוך לשני חיילים, הם והתיקים שלהם תפסו מקום של ארבעה ואני התיישבתי ממול.

עמוד ענן

נכתב על ידי תחת מחשבות/הגות, סיפורים, תיעוד

ישנו המרחב האישי והמרחב הגופני ומרחב ההתקפה וכל שאר המרחבים שמתפשטים לכיוונינו. ישנו מרחב אפשרויות, מרחב מוגן ומרחב פעולה, ובכל נקודה על ציר הזמן אנחנו תמיד נמצאים בכל המרחבים האפשריים. וישנו גם מרחב גופני, מרחב פתוח בריבוע, וכל והמרחבים העצומים האלו שנמצאים בתוכנו בדיוק כפי שאנו נוכחים בהם.

בעקבות הזמן האבוד

נכתב על ידי תחת סיפורים, תיעוד

אחרי שבוע מילואים אני חוזר לתל אביב, להתעוררות פתאומית של אמצע לילה, לרגע אחד של בלבול, כי לשנייה אחת לא הבנתי איפה בעצם אני נמצא, להרף עין התבלבלתי בין הוילון הלבן שמתנפנף בגלל הבריזה של הים לבין הרוח הקרה והחותכת של המדבר, ואז כמה נשימות של התאפסות, היד שתופסת את השמיכה ומרגישה ברכותה, הסדין שמלטף את הגוף הערום, התמונה שעל הקיר מתגלה מבעד לחושך, ומיד לאחר מכן זה מגיע, כן, הכול בסדר, זה בסדר, זה חדר השינה שלי בו אני נמצא.

מילואים

נכתב על ידי תחת סיפורים, תיעוד

עיר. מהחלון הגדול שבדירה שלי אפשר לראות את המטוסים שמגיחים מהים לקראת נתב"ג. אפשר לראות אותם מנמיכים טוס כמאיימים להתרסק על גגות הבניינים של תל אביב, ובלילה, האורות על הכנפיים שלהם מנצנצים כמו כוכבים שהגיעו לכאן במקרה, נכנעים בעל כורחם לכוח המשיכה של כדור הארץ, ודואים מטה מעל לכל האנשים שישנים בדירותיהם, במיטותיהם. וברגעים כאלו העיר נראית לי אינסופית.