ציפורניים כסוסות
באותה מידה
ניתן לומר שאלו האצבעות
שכסוסות
כי הציפורניים
הן בסך הכול ההמשך
של הכתיבה.

בלילה של יום שבת
אני זה הספר שמונח על הארונית שליד המיטה
באוטובוס
אני זה המושב שמאחורי הדלת האחורית
בארוחת הצהריים
אני זו הפינה בקצה השולחן
בעיתון של יום שישי
אני זו הפיצוציה בירמיהו
בערבים של יום שלישי
אני זה הספסל שעל הירקון
בבוקר של יום ראשון
אני זו הנשימה הראשונה שלאחר ההתעוררות.

אני כבר לא מפעפע כמו מים רותחים
מיד לאחר כיבוי הקומקום
אולי יותר נכון לומר
שעכשיו זה קצת אחרת
כמו טיפות שנוטפות
כמו אגלי זיעה
כמו בגד ים שמתייבש.

בכתיבה
אני היא אנחת הרווחה
שנמצאת בין אות לאות
בין מילה למילה
בין עכשיו ל
אחר כך.

• מילים