מלאך, הבט הביתה

נכתב על ידי תחת סיפורים, תיעוד

לא מזמן הייתה תכנית טלוויזיה שבמסגרתה מגיע שף מפורסם למסעדה כושלת ומייעץ לה איך להשתפר. את אחת המסעדות ניהלו בעל ואישה ואיכשהו עם כל הלחץ מהעבודה גם הם, בינם לבין עצמם, התחילו להתעייף ולהישחק זה מזו. ערב אחד הם הגיעו לביתם והופתעו לגלות שולחן יפה ערוך לשניים, והשף הפתיע אותם מהמטבח ואמר להם שהנה, אחרי הרבה זמן שהיו לחוד עכשיו זה הערב שלהם, והוא הכין להם ארוחת ערב ובישל את הפולנטה המפורסמת שלו וכשהם התחילו לאכול הוא עזב אותם לנפשם לא לפני שהראה להם שהקינוח שהכין להם מסתתר במקרר. והם הביטו אחד בשנייה ואמרו, אוי, כמה זמן לא ישבנו ככה, רק אנחנו, ולרגע אחד אפשר היה לראות את העיניים מתברקות ואת תחושת הלאות שמתפוגגת, וכשהם יצאו למרפסת לעשן סיגריה התחילה לנגן מוזיקה רומנטית והבנתי שעכשיו אני הולך לקבל רגע טלוויזיוני מרגש אז כיביתי את הטלוויזיה. כי גם אם הם בוחרים לשדר את עצמם לעולם אז אני יכול לבחור שלא לראות את זה, זה הרגע שלהם, הרגע שבו הם נזכרים שהם אוהבים זה את זו, ואני מוכן להתערב, שגם אם המצלמה לא הקליטה את זה, שהייתה שם נשיקה, ואני יכול להעלות את גובה ההימור ולומר שאני בטוח שבאותו הערב הם עשו אהבה בפעם הראשונה מזה הרבה זמן. ואני לא רציתי לקחת חלק בכל הדבר הזה, גם לא בהתחלה שלו. הרגע הקטן הזה הוא שלהם ושלהם בלבד ואם הם בוחרים לשדר את זה לעולם אז אני רק יכול להצטער על הבחירה שלהם ולבחור שלא להשתתף בזה וככה גם עשיתי. כיביתי את הטלוויזיה והלכתי לקרוא את ׳מלאך, הבט הביתה׳ של תומס וולף.

***

שלום, אני רק רציתי להגיד שאני מקשיבה לך כל שישי ושלומדת ממך המון המון המון, ושאתה מודל הערצה וחיקוי. עכשיו, רציתי לשאול, איך אפשר להתנהל ולספוג את כל העניין הזה של קרירות מבן הזוג? אנחנו עושים עכשיו טיפולים וזה לא כל כך עובד ולוקח זמן ובתקופה האחרונה הוא מתעלם ממני ומתנהג לא כל כך יפה וזה היה ככה גם בעבר אבל עכשיו זה חוזר ואני לא כל כך יודעת מה לעשות.

אבל אני מוכרח לשאול אותך, נשמה טובה, שאלה. אם המצב הוא כזה בינכם, מה מניע אותך לחשוב שזה זמן טוב לעשות שוב פעם טיפולים? מה חשבת, שאם תצליחו להביא ילד זה יתקן את המצב בינכם, זה מה שחשבת? זה לא קורה וגם לא יקרה. האם את ואני מסכימים שהאיש הזה לא פתאום נהיה ככה מהרגע שהתחילו טיפולי ההפריה אלא שזה הבן אדם, זה הבן אדם שהתחתנת איתו, רק מה, ככל שהיחסים מתפתחים ושההתאהבות נגמרת ותקופת הפנטזיה מסתיימת, אז כל הדברים הרעים שלא ראית עכשיו מוקצנים הרבה יותר, בטח ובטח כשנכנסים לתקופה מטלטלת כזו של טיפולי הפריה. אבל עזבי את זה, הטיפולים בסך הכל האיצו את מה שבכל מקרה היה קורה, לכן צריך לעצור לשנייה ולהגיד, אנחנו טורפים את הקלפים, מוצאים דרך חדשה למצוא את הקשר, אחרת כל מה שיקרה הוא שתכנסו שוב פעם להריון רק שהפעם זה ילך לקצה. עכשיו, את התחתנת עם האיש הזה, חשבת שהמבנה האישיותי שלו נכון לך, לכן את לא צריכה לפרק ולהרכיב אותו כמו שאני אוהבת, זה לא ילך, נשמה טובה, צריך לבוא ולהגיד לו, ראה, אנחנו התחתנו על בסיס מי שאנחנו ובאופן טבעי, קרו דברים לאורך הדרך, גם השגרה, וגרמו לכך שהתכונות המתאימות שבגללן התחתנו התעמעמו והתכונות הפחות טובות לנו התחזקו. עכשיו יש שתי אפשרויות, האחת היא להידרדר לסוף הבלתי נמנע והשנייה היא שהתחתנו מסיבה מסוימת, התאהבנו מסיבה מסוימת, יש דברים שכן עובדים ביננו, ואז, אם אתם מספיק חזקים, ואני אשאל לא פשוטה, את חושבת שאתם נמצאים במצב שאתם יודעים לחזור ממנו? את אופטימית לגבי היכולת שלך לחזור ולהתאהב באיש הזה ולרצות להיות איתו, אה, נשמה? אם כן, את צריכה ללכת אליו. להגיד לו שיש בסיס לעבוד איתו, להגיד, בוא נהיה אמיצים. ניקח יעוץ משותף ונבנה לנו חוזה זוגיות חדש, החוזה הקודם שלנו מת ועכשיו צריך אחד חדש. אם את המנהיגה, תובילי את זה. תגידי, ככה לא, ככה לא רוצה יותר. את צריכה חוזה חדש, חכם. זה יכול להיות חוזה מאוד יצירתי, את יודעת, לפעמים צריך לשנות מבנים במערכת ביחסים כדי לשנות מבנים מנטליים. אני יודע שכל מה שאני אומר זה לא פשוט אבל תשמעי מה אני אומר, תהי אמיצה כרגע, תתקפי אותו עם פתרונות הכי קיצוניים, אנחנו נלך ונבנה חוזה חדש יצירתי, כואב אבל מלא באופטימיות. אבל בטח לא מנסים לפתור את היחסים בינכם עם עוד ילד, יקירתי, אתם חייבים לבנות חוזה נישואין חדש, החוזה הקודם לא תופס עוד, את זה את מבינה? אין טעם לנסות להמשיך ככה. את חושבת שטוב לו? לא טוב לו. אתם צריכים לטרוף את הקלפים. צריך חוזה חדש. אתם גוועים, אתם גוססים, אתם בתהליך גסיסה. תהליך גסיסה שלא מטפלים בו נגמר במוות, מאמי.

***

איפה שלא תלך אנשים צועקים בדידות. בטלוויזיה, ברדיו, באינטרנט. הם מפרסמים תמונות שלהם שמחים וצוחקים ואוכלים ונהנים ומשתזפים אבל זה רק חלק קטן מהאמת, בין כל שיטפונות האושר האלו יש גם הרבה רגעים של אומללות. ככל שהעולם יותר עמוס בטכנולוגיות, אייפונים ומידע ככה הם יותר מתרחקים מעצמם ומתבלבלים במי שהם, ואז כדי להתאפס הם משדרים את עצמם בכל פלטפורמה אפשרית, מבקשים תשומת לב שתאשר להם שהם בסדר, ואז שוב פעם, ושוב פעם, ושוב פעם, כי בעולם שמפוצץ בהסחות דעת הצורך באישור עצמי אף פעם לא נפסק – קלוז אפ של מנה במסעדה מתחלפת בשקיעה בים שמתחלפת בסטטוס פוליטי שנועד להצביע על ראיה ביקורתית-חברתית שמתחלף בתמונה בנתב״ג שמתחלפת בהנה חזרנו, אין על לונדון/פריז/ניו-יורק אבל הכי טוב בארץ – ולכמה רגעים שומעים ורואים אותם, הם מצליחים להציף את עצמם למעלה, ראו אותנו, שמעו אותנו, אנחנו בסדר, ועכשיו, לפרסומות.

***

כמה צער יש בעולם.

***

אם הזמן היה דף A4 הייתי רוצה לקפל אותו מקצה לקצה ככה שיראה כמו טיפה. ובכל נקודה על גבי הנייר שבה אגע הזמן היה נפתח בפני מחדש. ספה ירוקה בחדר עבודה. מגרש כדורסל וצעקות של חופש. נשיקות שלא ידעתי על אפשרותן. ספר משומש עם דפים צהובים. משפטים מגומגמים לשווא. עכשיו אני ככה, ומה הייתי אז?

בכל בני האדם אלפי כוכבים מנצנצים מבפנים, נשקפים מבעד לעיניהם. ערפיליות חלביות ושמשות בוהקות ממלאות את בטנם. בעת לכתם לישון, בעפעפיים סגורות, ממשיכים הם לנצנץ, לבעור ולהאיר. בכל בני האדם עלים ועצים ורגבי אדמה ושממיות חומות זנב, מטפסות לאורך הגב, דגדוגן מורגש בעורף. בכל בני האדם עננים. בכל בני האדם חסד ואכזריות, שלווה ומהומה, חסד ושכחה. כל בני האדם הינם כאן ועכשיו ותמיד. זקפו גביכם, הרימו ראשכם והסתכלו בי.

***

שלום, אני יוני.

***

ואתם?