דוקטרינת ההלם על פי שטייניץ
היום פורסם במארקר ראיון קצר עם שטייניץ. כמה משפטים שם הזכירו לי את הספר שאני קורא עכשיו, דוקטרינת ההלם של נעמי קליין. הטענה המרכזית של קליין היא שהאוריינטציה הכלכלית של המערב מתבססת על הדוקטרינה של מילטון פרידמן ששואפת למקסימום הפרטה ומינימום התערבות ממשלתית בתחומים החברתיים השונים, מחינוך ועד לבריאות. למעשה, המחויבות הממשלתית היחידה הינה לתחומי חוץ וביטחון, כשכל השאר צריך להתנהל על פי עקרון "היד הנעלמה" של סמית', מתוך נקודת הנחה שהשוק יכול לאזן את עצמו רק שכשהוא חף מהתערבויות ואילוצים חיצוניים. עבור פרידמן, מצב זה מביא את האזרח לחירות המקסימאלית שכן הבחירות בהן הוא נוקט חופשיות מכל השפעה.
על פי קליין, תפישה זו יכולה להתגשם רק בעיתות משבר (מלחמה, שפל כלכלי, וכו'). בזמנים כאלו, החברה האזרחית שרויה בהלם ויכולת התגובה שלה נפגמת, במילים אחרות, היא לא מאופסת על עצמה. במצב זה, הממשל יכול להוביל לשינויים קיצוניים שהיו נדחים על ידי החברה אלמלא המשבר, ובעקבות כך וליישם את החזון הפרידמני. אחת הדוגמאות הבולטות שקליין נותנת היא המקרה של מדינות דרום אמריקה, בהן מהפכות פוליטיות גרמו לבלבול והלם חברתי ואפשרו למנגנון הפוליטי החדש ליישם באבחת סכין רפורמות כלכליות קיצוניות של הפרטה וקיצוץ הוצאות ממשלות המנוגדות לאוריינטציה הפוליטית הסוציאליסטית של החברה ששאפה להלאמה והשקעה ברווחה, חינוך ובריאות. כיוון שאת הרפורמות הכלכליות הללו יש לבצע כמה שיותר מהר על מנת לנצל את ההלם החברתי, הממשלות מיהרו להציע את משאבי המדינה, החשיבות ניתנה למהירות הפעולה ולא לערך הכספי של המשאבים, ולכן מי שהרוויח מסדר העדיפויות הזה הם התאגידים, שניתנה להם אפשרות לרכוש את המשאבים הטבעיים של המדינות בסכום מזערי.
בראיון, שטייניץ מתגאה בהעברת תקציב דו-שנתי:
"מה שמטריד את שטייניץ היא התחושה שישראל לא הספיקה לתקן את כל הקלקולים שהתגלו במשבר – רמז לכך שקל יותר לפעול ולהזיז דברים כשהמשק עדיין במצב משברי. האם המשמעות היא שאין לצפות לרפורמות או מהלכים גדולים מצדו של שטייניץ? עושה רושם שהוא רואה את העברת התקציב הדו-שנתי כהישגו העיקרי. הוא מרבה להשתבח בו ולתאר אותו כמהלך אמיץ ונועז."
המעניין הוא שיש פה התייחסות לקלות העברת התקציב הדו-שנתי הודות למשבר. אני, באופן אישי, לא יודע מה התקציב הזה טומן בחובו ולא מכיר את המשמעויות שלו, ומאוד יכול להיות שהוא סופר חברתי (למרות שקשה לי להאמין בכך), אבל העניין הוא שאני לא זוכר דיון ציבורי שמתייחס לכדאיות המהלך. הנה הדבר המעניין (ואני לוקח בחשבון שאני ממהר לקפוץ למסקנות) – ב-6.4.09 מליאת הכנסת התכנסה למושב פגרה מיוחד לאישור תקציב ד-שנתי. ב-7.4.09 הכנסת אישרה את התקציב הדו-שנתי. יומיים. שטייניץ בעצמו מכריז כי ה"מצב הכלכלי הוא מצב חירום לאומי", ובמצב חירום אין זמן לדיון וללמידה, לא, יש לפעול מיידית על מנת לעצור את האיום הקרב. בין היתר על ידי העברת תקציב דו-שנתי. ביומיים.
שטייניץ ממשיך ואומר:
""אני לא מאמין כמו ביבי בהשקעה בתשתיות, ולא מקבל את זה שהמדיניות הקיינסיאנית של שנות ה-30 נכונה גם כיום. מה שמטריד אותי זה איך לשמור על המובילות של ההיי-טק הישראלי. זה לא חייב להיות רק תוכנה, זה יכול להיות גם השקעה בתעשיות ביטחוניות, פיתוח מזל"טים ולוויינים. "
התיאוריה הכלכלית של פרידמן התפתחה כמשקל נגד לתיאוריה הקיינסיאנית שתמכה בהרחבת ההשפעה הממשלתית על הכלכלה בעיתות משברים בצורת התערבות במשק על מנת ליצור עבודות וביקוש, שבתורם יובילו להגדלת הצמיחה. מעבר לעובדה שזו התפישה שהצליחה להציל את ארצות הברית במשבר של שנות ה-30, ניתן לומר שנעשה בה שימוש גם במשבר האחרון, כשארצות הברית בראשות אובאמה הזרימה הון ציבורי לבנקים. פעולה זו מנעה הלכה למעשה את התמוטטו הבנקים ואת אובדן הכסף הציבורי. זהו אקט אנטי-פרידמני בעליל, שכן ביישומו הממשל האמריקאי הגדיל את המעורבות שלו, את הגרעון שלו ואת האחיזה שלו בשוק.
אז מה רואים פה בעצם? רואים ששטייניץ נוטה לכף הפרידמנית שדוגלת בצמצום המעורבות הממשלתית, כשנקודה זו מקבלת חיזוק באמירה המתייחסת ל"איך לשמור על המובילות של ההיי-טק הישראלי". הוא לוקח את פרידמן צעד אחד קדימה, הרי ההיי-טק הוא גם ככה ענף פרטי שלממשלה אין אחיזה בו, והקישור שהוא עושה בינו לבין הביטחון יכול להתפרש בעצם כהעמדת הביטחון למכרז. זוהי רדיקליזציה במשנה הפרידמנית, שכן ישנו פה עוד תחום אחריות שמופקע מהמדינה ועובר לשליטתן של חברות ותאגידים מסחריים.
נקודה אחרונה בעניין שטייניץ – המקום השני בסדר העדיפויות שלו מדבר על:
“הגברת מעורבות החרדים בשוק העבודה והקמת קבוצות הכשרה אקדמיות לחרדים (“אולי נעשה עסקה עם החרדים. לא בכפייה, בשיתוף פעולה.”)
ב-8.5.09 התפרסם ראיון עם ד”ר עומר מואב, היועץ הכלכלי החדש של שר האוצר. מואב מדבר שם על ההכרחיות בקיצוץ הקצבאות לחרדים. לי אגב, אין ויכוח על זה, ואני מסכים איתו, אבל יפה לראות איך שטייניץ מייפה את החזון. במקום לומר, הקצבאות זה חתיכת תיק בתקציב המדינה וצריך לקצץ אותן כמה שיותר מהר כי גם ככה החרדים לא מועילים למדינה (בהתאם לחזון הפרידמני שמדבר על צמצום הוצאות הממשלה), הוא מדבר על שיתוף פעולה ועידוד ופיתוח תעסוקה ואקדמיה אצל החרדים. ואני אומר, יא אללה, הלוואי עלי כזו יכולת רטוריקה נפלאה.
לא ברור לי עד כמה הניתוח שלי נכון. מעולם לא התעמקתי באג’נדה הכלכלית של שטייניץ ואני לא כלכלן שיכול להוכיח את שטייניץ על טעותו. מה שכן, מעניין לראות עד כמה השיח הכלכלי שמנוהל פה רחוק מאיתנו, עד כמה יכולת השליטה שלנו עליו מועטה ועד כמה אין לנו מושג מה באמת הולך כאן. אולי זה משהו שאפשר לשנות.
זה נכון שבזמן משברים קל יותר לעשות שינויים. כי כשיש משבר ברור שצריך גם ככה לשנות משהו, ואז כבר עדיף לעשות שינוי נכון, לעומת מצב שבו הכל עובד ואז עדיף לא לגעת. בגלל זה אובמה עושה לא מעט שינויים עכשיו בארה"ב, ובראשם הניסיון לעשות ביטוח בריאות, שהוא משהו שדמוקרטים מנסים כבר לעשות שם עשרות שנים. במילים אחרות, את אותו טיעון שאתה מביא נגד שטייניץ (הימני) אפשר להביא גם נגד אובמה (הליברלי וקיינסיאני). אבל אני חושב שזה לגיטימי שכשאתה מזהה לעשות שינוי אתה עושה שינוי שנראה לך (זה לא ממש קורה עכשיו, אבל זה קרה כשביבי היה שר אוצר ב-2001, וניצל משבר פיננסי כדי לרסק את מדינת הרווחה הישראלית).
וחוץ מזה לא הייתי יותר מדי מקשיב למה ששטייניץ יודע על כלכלה. הוא גם לא מבין בזה במיוחד (הוא דוקטור לפילוסופיה וכל הקריירה הפוליטית שלו היתה בסימן חוץ וביטחון), והוא גם לא משפיע על זה במיוחד (מי שמנהל את הכלכלה הם ביבי וסטנלי פישר).
ולגבי הספר של נעמי קליין, אני ממליץ לך לקרוא את הביקורת הבאה (שפורסמה בעיתון ליברלי): http://www.tnr.com/article/books/dead-left
סיון – מעניין מה שאתה אומר לגבי אובמה, ברורה האמירה שלך שקל יותר לפעול לעשות שינויים כשיש משבר, ובהקשר הזה האוריינטציה החברתית שלו בהחלט נוגדת את התזה שנעמי קליין מדברת עליו. אבל, וזה משהו שחשוב לציין – הטענה של נעמי קליין לגבי הדוגמאות שהיא מציגה היא שהמנהיגים פעלו בניגוד להצהרת הבחירות שלהם, בין אם בדרום אמריקה ובין אם בדרום אפריקה. בנוסף, היא טוענת שהמהפך בראייה הכלכלית שלהם נבעה בגלל לחץ ממוסדות בינלאומיים כמו קרן המטבע העולמית והבנק העולמי שהיו בעלי אוריינטצייה פרידמנית מובהקת. שני תנאים אלו לא תקפים לגבי אובמה.
בדרך כלל אין לי דיעה (כי אני לא מבין הרבה) בנושאים כלכליים. איכשהו נתקלתי בראיון הזה עם שטייניץ והיה לי מעניין לנתח אותו מבחינת הטרמינולוגיה בה הוא משתמש ביחס לספר של נעמי קליין. תודה על הקישור לביקורת, אני כבר הולך לקרוא.