בלילה אני שומע את הבחורה שממול. היא גונחת חזק מאוד ואני יכול לשמוע אותה מכל נקודה בבית. אני עוד מעט בן שלושים ושכבתי עם לא מעט נשים ומעולם לא הייתה לי מישהי שגונחת ככה. לפעמים גם הגבר מצטרף אליה, ואז שניהם נאנחים וצועקים שפתאום נעשה לי קצת לא נעים שאני שותף לכל העסק הזה. ואז חשבתי לעצמי שאם שניהם עושים כל כך הרבה קולות אז אולי יש משהו שאני עושה לא נכון, אולי יש איזו נקודה רגישה שאני מפספס ולא נוגע בה. ופעם אחת חשבתי ששמעתי צליל של פליק, ואם באמת היה פליק אז די ברור באיזו תנוחה הם שכבו כי פליק כזה אפשר לעשות רק בתנוחה מאוד ספציפית. ככה אני לא רק שיודע שהם שוכבים אלא גם יודע איך בדיוק הם שוכבים ומפה קל מאוד לדמיין חדר שינה עם מיטה גדולה, כריות זרוקות על הרצפה, שמיכה שגולשת מהמיטה, סדין שבורח מקצה המיטה ואישה שאוחזת במשענת הקיר של המיטה, מפנה את האחוריים כלפי הגבר ואז הם עושים את מה שעושים. ופעם אחת הם גמרו כל כך חזק עד שחשבתי לעצמי, בו'אנה, זה היה בכלל לא רע.

בטלוויזיה משדרים תוכנית על בחור מפורסם שנמצא בתוך וילה עם ארבע עשרה נשים רווקות שמכרכרות סביבו. הן כל הזמן מתאפרות כדי להראות יפה. בעתיד הקרוב הוא יצטרך לבחור מתוכן אחת שאותה הוא יאהב ושאיתה ירצה לחיות, לפחות לתקופה הקרובה, כי לך תדע מה יהיה בעתיד. את השאריות, הנשים שעליהן יוותר, הוא ישאיר לשלושת החברים שבאו איתו. איש נדיב.
הוא היה באולימפיאדה ויש לו שרירים, קוביות בבטן ושיער בלונדיני מבריק שעובר מסך. הוא לא כוסס ציפורניים אבל יש לו קול ציפציף. ויש לו כפכפים של אדידס שבשנות השמונים היו באופנה, בשנות התשעים הוצאו מהחוק ועכשיו הם חזרו ובגדול. על הנשים קשה להגיד משהו מיוחד מעבר לעובדה שיש שם כמה שנראות טוב עם בגד ים. פעם אחת למישהי כמעט ברחה החזיה, יש לה חזה גדול ואפשר לראות את החריץ שנמצא בין השד לגוף, אבל השחיין לא ראה את זה כי הוא דיבר עם מישהי אחרת.

עכשיו הם אוכלים נקניקיות לארוחת ערב.
ועכשיו הוא אמר שהקינואה מצוינת עם טחינה.

גם אני חושב שקינואה עם טחינה זה שילוב מוצלח.
אבל אותי לא מקרינים בטלוויזיה.

בתוכנית אחרת, דוגמנית מפורסמת מראיינת זוגות על המשברים שלהם. היא שואלת שאלות והם עונים בגילוי לב מרשים. לא ברור לי מה מניע אנשים לדבר בטלוויזיה על מערכת היחסים שלהם, וזה בטח די מבאס לעשות את זה בתוכנית שאף אחד לא צופה בה. עד שהם בטלוויזיה אף אחד לא רואה אותם. כי אם אתה לא בטלוויזיה אז אתה לא קיים. בזמן שהמצלמה מתמקדת על הדוגמנית אני מגיע למסקנה שהיא לא מוצאת חן בעיני ולא מושכת אותי מינית. בסוף היא שואלת את אחת הנשים, את לא מפחדת שהחלום הזה ייגמר? והאישה עונה, כנראה שזה לא היה החלום שלי מלכתחילה.

לפני כמה חודשים הלכנו בעיר בצהרי שבת. היה מזג אוויר נעים מאוד והייתה רוח קרירה שציננה אותי ויכולתי ללכת עם חולצה קצרה מבלי להרגיש שחם לי. כשהלכנו בהרצל הטלפון שלה צלצל והיא ענתה ודיברה כמה דקות. בפינה של הרצל-יהודה הלוי ראיתי כלב שכשכש בזנב וחיפש את הבעלים שלו. היה לו מבט כזה שהיה לי נדמה כאילו הוא מכיר את כל הטמטום האנושי ואפילו מצטער עליו. אני חשבתי שזה חצי מצחיק חצי עצוב שהכלב הזה רואה דברים שחצי עולם מתכחש אליהם והחצי השני משתף איתו פעולה. ואז התכופפתי וכרעתי על הברכיים וצילמתי אותו ואחר כך הוא הסתובב והמשיך לכשכש בזנב ולחפש את הבעלים שלו.

• ביקורת
• הוויה