מ.א. 7103372

נכתב על ידי תחת מחשבות/הגות, עזה 2009

אתמול ישבנו עם מייק בפאב בסנדרלנד. קירות מעץ, טלוויזיה שמקרינה חדשות כדורגל וכסאות גבוהים. מייק אמר שהוא אנטי-ציוני, שהוא מתנגד לכיבוש הישראלי בשטחים. חשבתי לעצמי איך קרה שציונות הפכה למילה נרדפת לכיבוש, כאילו שהכיבוש, זה הדבר היחידי שמייצג אותה. שעתיים לאחר מכן, כבר ישבנו במקום אחר, מחכים להמבורגר. סיפרתי למייק שישראל היא המדינה היחידה שבה הדת מגדירה את הלאום, שעל תעודת הזהות שלי, בשדה הלאום, לא כתוב ישראלי אלא יהודי. אחר כך המשכתי ואמרתי לו שכשואלים אותי מה אני מבין השניים, אני אומר שאני ישראלי, שהיהדות מרכיבה חלק מהזהות הלאומית שלי, אבל היא לא כולה. הלאומיות שלי היא רק יום כיפור וברית מילה אלא גם המשחקים של מכבי ביום חמישי וחוף מציצים אחרי יום עבודה.

אני לא סגור על הקשר בין השתיים, בין האמירה של מייק לבין הישראליות שלי, אבל אני לא יכול שלא לחשוב שהחודש הזה בעזה הוא משהו שאני דוחה בישראליות שלי, אם זה בכלל אפשרי. אני לא עזה ולא הגדה המערבית, אבל הם, במידה רבה, מכתיבים את מי שאני.

פלה הכובש.