ביום שישי, לפני שלושה שבועות, חזרתי ברכבת מבאר שבע לתל אביב. כל כך הרבה זמן לא נסעתי ברכבת ששכחתי שבחמישי-שישי היא מפוצצת בחיילים שחוזרים הביתה לסופשבוע. התיישבתי בסמוך לשני חיילים, הם והתיקים שלהם תפסו מקום של ארבעה ואני התיישבתי ממול. המעבר מפריד ביננו. הם היו ילדים טובים, מספיק היה להעיף בהם מבט אחד כדי לדעת שהם ילדים טובים. מעולם לא עישנו סיגריה, שלא לדבר על ג׳וינט. הכי הרבה בירה. הם דיברו ומתוך השיחה השתמע שהם נפלו מקורס טיס, בשלב של הצ׳קים שבו מטיסים צסנה או משהו כזה. ועכשיו בטירונות שריון בשיזפון. מטייס לשיריונר. יחי ההבדל הקטן. הם ממשיכים לדבר, ואחד מהם משתגע ומטפס על הקירות ממישהי שהוא בקשר איתה. כן מתקשרת, לא מתקשרת, כן מסמסת, לא מסמסת, כן רוצה, לא רוצה. ואתה שומע אותו מדבר ומבין שהם לא שכבו אחד עם השניה.
הייתה נשיקה.
עם לשון.
וזה יכול להיות הרבה מאוד לילד בין 18.

***

אני שואל, נניח ש…

אתה עוד לא שם.

בוא, בוא, מה אתה…. אתה יודע כמה אפשרויות יש לך? אל תחליט עכשיו, עכשיו אתה פוגש מישהי, עכשיו אתה כותב לעצמך את כל הדרכים שיהיו איתה?

מה, אני צריך להתאבל עכשיו בבית? אני לא מבין.

בוא, תראה מה הקשר הזה יהיה. אתה מכיר בנות אחרות, בסדר, אולי הן יהיו טובות יותר, טובות יותר בשבילך. וזה באמת נכון. תראה אותי, שנתיים הייתי בלי… בלי קשר. והיה פנאן.

היתה לך חברה כמה זמן? שנה ושמונה?

כן, אבל אחר כך זה היה מפחיד. זה קשר… לקחתי חצי שנה להיות עם עצמי. זה מפחיד להיות לבד. העניין הוא שלפעמים לא צריך… לא צריך לקחת את זה כמובן מאליו. קצת.. קצת לבדוק. אז עכשיו שיש משהו, תבדוק גם אתה. אני אגיד לך מה, עם העניין של ללכת איך שאתה חושב. הרבה זמן חשבתי, כל הזמן אמרו ואמרו לי. אבל הלכתי עם מה שאני מרגיש. הלכתי ממקום אחר. למרות המחשבות איך אני אהיה לבד. עדיין אמרתי פנימה מה אני רוצה. כשאתה בקשר טוב אתה לא שואל שאלות כי טוב לך. אבל עכשיו כשמעורער אז… אתה מתבלבל. תבוא עם דרישות.

דרישות.

לא יודע אם דרישות, אבל עם מה שחשוב לך בקשר. מה אתה רוצה מהקשר. כל הדברים שחשבת עליהם. למה דווקא איתה. ואני אגיד לך משהו, אם אתה שואל את הדברים האלו ואין לך תשובה, אז… תתחיל להשלים עם המחשבה. כי על זה אתם צריכים לדבר. ודווקא ה-21 שהולכים לסגור עכשיו יכולה להיות תקופה טובה. תקופה לחשוב… כאילו… לא טוב, כן טוב, הכיוון הכללי, שהיא תחשוב עליו. וגם אתה. אבל לא לבוא עם מה יהיה אחרי זה. תמיד צריך לזכור שיש לה גם מה להגיד. כי אם היא תגיד שאין לה מספיק זמן או שהיא לא בעניין, ואולי… אבל, לא יודע, התקופה הזו כן יכולה להיות טובה לך. תחשוב. וזה קשה. לא בטוח שזה יהיה קל. אבל צריך לעשות את זה.

לא בטוח שזה טוב. קשה לי לדבר איתה בלי ידיעה. לדבר עם אי-ידיעה.

מה אתה חושב?

זה פה (הוא מצביע על הלב). לא רוצה לפספס את זה סתם.

יכול להיות שאתה פוחד לעשות דברים שהם לא נכונים, אבל לשלוח סמסים…

כן, אבל אם היא לא מדברת איתי עד הערב אז אני אדבר.

אתה צריך לראות בגישה הכללית. מה אתה רוצה, ואז לדבר. תחשוב לאן אתה רוצה ללכת. מה אתה רוצה. להסתכל גם על בנות אחרות. תשווה ותראה מה יש לך. ולדבר. ולשמוע מה היא אומרת. אולי המחשבה שלך תשתנה אחרי מה שהיא תגיד.

אני אתחיל?

אל תקבע. אולי היא תתחיל לדבר לפניך?

סתם מדבר איתך, תיאורטית. כאילו, אני אצטרך 40 אנשים שיעצרו אותי מלתת לה חיבוק או נשיקה. כאילו זה יעבור…

למה לעצור. אל תעצור, אין לך מה לעצור. אבל הכל תעשה בפרופרוציות. לבחון, לבחון, אבל לא יודע… לכל מקום שתקח את זה, רק תחשוב מה אתה רוצה להגיד ובמפגש פשוט תזרום עם מה שאתה מרגיש… אבל יכול להיות שתצטרך להתגמש…

מפריע לי שכשאני חוזר הביתה היא לא רוצה להיות רק איתי. אני לא יודע אם זה יתאים. אולי, אולי זה יעיק עלי קצת, אבל אני רוצה להיות איתה כל הזמן.

אני אגיד לך איך אני עם רוני. למרות שאנחנו רק חודש. זה משהו שהגדרתי לעצמי. נפגשנו בלילה. ואמרתי לה שעכשיו אני עם חברים ואפשר אחר כך.

אבל אני אומר הפוך… אני רוצה כל הזמן.

אבל אתה חוזר אחרי 21? זה נשמע הגיוני. שני סופשים היא עם חברות ופעם אחת היא איתך…

 ***

גם לי הייתה בחורה ששיגעה אותי כשהייתי בצבא. ונכון לאותו הזמן זה הרגיש לי כאילו היא הדבר הכי מושלם בעולם, ושההרים של רמת הגולן לא יכולים להיות תפאורה טובה יותר למה שקורה ביננו. אבל אחרי כמה חודשים זה נגמר. ואחר כך, כשהייתי במילואים בעופרת יצוקה, כשהשקפתי על עזה והמתנתי בקוצר רוח לאות ההסתערות, איכשהו התחדש הקשר. אבל עד אז כבר הבנתי שבדיוק כפי שאני מאוד רחוק מלהיות מושלם אז ככה גם מוגזם לצפות את זה מאנשים אחרים. ובכל זאת דיברנו הרבה בטלפון על רקע תמרות העשן ואחר כך אפילו נפגשנו פעמיים, אבל בסוף גם מזה לא יצא מזה שום דבר.

ובאיזשהו שלב היה נראה שהוא על סף דמעות, כאילו מחזיק את עצמו שלא להתפרץ בבכי. רציתי להגיד לו, קח את זה בקלות, שום דבר לא שווה שתתרגש בשבילו ככה, במיוחד לא נשים, ויש כל כך מעט דברים בחיים שיש לך עליהם שליטה, אז פשוט תהיה אתה, אין פה נכון ולא נכון, תהיה אתה, תגיד לה מה שאתה חושב וזהו, מה שיהיה יהיה, אם תרצה אותך – הסתדרת, אם לא תרצה – הפסד שלה, אבל לפחות תדע שעשית את המקסימום, היית אתה וכל השאר כבר לא היה תלוי בך, אבל ככה או אחרת, תעצום שניה עיניים ותתאפס על עצמך, כי בסופו של דבר זה באמת לא סיפור ועוד כמה שנים תצחק על כל הסיפור הזה, אז קח נשימה ותמשיך הלאה.

 אבל הרכבת הגיעה לתחנת תל אביב ההגנה ואני הייתי מוכרח לרדת.

• אנשים
• היא
• יחסים
• מילואים