זה לא היה אמור להיות ככה. הייתי אמור לכתוב על מעבר הדירה, על איך עזבנו את אלנבי לטובת המעבר לפריפריה, גבעתיים. איך אירגזנו את כל הדירה ביומיים, ואיך הדירה הקטנה הזו שגרנו בה שלוש שנים נראתה כל כך רחבת ידיים לאחר שהתרוקנה כליל. איך פתאום יש לנו מטבח גדול עם המון ארונות. וזרם חזק באמבטיה. ומדיח כלים. וחדר גדול ויפה עם נוף לים, חדר שממתין ליורש העצר שיגיע עוד חודש. אבל חמישה ימים לאחר שעברנו קיבלתי צו שמונה והכל השתנה. איך אומרים, האדם מתכנן תכניות ואלוהים צוחק.
בתלפיות מזרח
נשכבתי לישון בעשר בערב
בחדר הסמוך
הורי וסבי וסבתי
וטלוויזיה וליבוביץ ופופוליטיקה
את חנות הספרים של הלפר אני מכיר כבר ארבע שנים. הוא נמצא ממש לידי אז אחת לכמה זמן, לפני שאני נבלע בחדר המדרגות שמוביל אותי הביתה, אני עובר אצלו ומציץ לראות אם יש משהו חדש ששווה קריאה. ככה יצא שמתוקף היותנו שכנים התחלנו לקשקש מדי פעם, עד שהתחלתי לבוא בלי קשר לספרים, פשוט לקפוץ ולהגיד שלום לפני שאני עולה הביתה.
באיזשהו שלב פשוט נשכבתי על החיטה. הסתכלתי על השמיים ועל העננים שריחפו מלמעלה, וברקע נשמעו קולות הציוצים של הציפורים ואוושת העשבים כשהם מתחככים אחד בשני בגלל הרוח. האדמה הרגישה רכה למגע, כאילו מתאימה את עצמה למבנה הגוף שלי, לבליטת הישבן ולשקערורית הגב התחתון, והרגשתי אותה עם כפות הידיים המאובקות שלי, גרגרי אדמה השתחלו מתחת לציפורניים, וכאילו הייתי במקום אחר, כאילו הנה, נותרו עוד מקומות כאלו בארץ הקשה הזו, מקומות שבהן אין שום צליל מעבר לרחש הרוח ולתנועת הענפים, והרגשתי את עצמי חזק מאוד וזו הייתה הרגשה טובה מאוד.
ביום שישי, לפני שלושה שבועות, חזרתי ברכבת מבאר שבע לתל אביב. כל כך הרבה זמן לא נסעתי ברכבת ששכחתי שבחמישי-שישי היא מפוצצת בחיילים שחוזרים הביתה לסופשבוע. התיישבתי בסמוך לשני חיילים, הם והתיקים שלהם תפסו מקום של ארבעה ואני התיישבתי ממול.
מתוך המוסף לתרבות וספרות של הארץ שפורסם ב-28.6.13
"ועכשיו ליהנות מאמבטיה טובה: שוקת נקייה של מים, אימל קריר, זרם פושר ועדין. זהו גופי."
בפעם הראשונה שניסיתי לחפש בגוגל את סינגאלובסקי לחצתי בטעות על ההשלמה האוטומטית וקיבלתי את התוצאה של 'סינג לונג', המסעדה הסינית הזו באלנבי שאני כל הזמן רוצה ללכת אליה (ובינתיים עוד לא יצא). בפעם השניה זה הלך יותר טוב, הגעתי לערך שלו בויקיפדיה, ושם מספרים עליו שהוא שהוא היה יהודי טוב אי שם בתחילת המאה ה-20, איש קהילה וחינוך, הקים בתי ספר מקצועיים ברחבי רוסיה ועשה עוד מלא דברים חברתיים.
בפסח, אחרי שנכנסתי להתקף חרדה קל, שלחתי למנחה שלי את הטיוטה של הפרק שדן בסוגיות הפרטיות בפייסבוק. היא אמרה שיצא סבבה, אז אחרי כמה סופי שבוע שבהם לא נגעתי בתזה – היום חזרתי לזה, ואפשר להגיד שסיימתי את החלק שמסביר מהן סוגיות הפרטיות הכלכליות בפייסבוק.
איזה קטע מעולה זה. חבל על הזמן. טחנתי אותו באוזניות ארבע פעמים רצופות. כדי למנוע מצב עתידי שבו לא אבין למה בעצם לקח לי כל כך הרבה זמן לכתוב את התזה, חשבתי לנסות ולעשות סיכומי עבודה. אז הנה, עכשיו אני עובד על הפרק שמסביר את בעיות הפרטיות בפייסבוק, וזה מה שעשיתי ביומיים האחרונים:
