כמה מחשבות מהירות על ״כניעה״ של מישל וולבק
הפעם הראשונה שקראתי את מישל וולבק הייתה בצבא, כשהייתי בן 19. איכשהו התפתח אירוע בצפון והקפיצו אותי להר בין מעלות לפסוטה, להקים את מערכות הקשר לפלוגת הסיוע הארטילרי שאיישה את המקום. לאחר שסיימתי את העבודה קברתי את עצמי בנגמ״ש למשך שלושה ימים וקראתי ברצף את ״הרחבת תחום המאבק״ ואת ״החלקיקים האלמנטריים״ עם הפסקות רק לצורך אוכל, שירותים, סיגריות ושינה.