קמץ פתח
אני שומר על שמוליק שולבנד, ידי על גבו, דוחפת אותו כנגד הסל. השמש חזקה בשמיים. גבו דביק, עורו רטוב, נשימתו מאומצת. הילדים-נערים צועקים, שמוליק, קח אותו לסל, והמשקפיים מחליקות על אפי המיוזע.
והוא פשט את זרועותיו לרווחה
חוליקאת
אני זוכר את התחושה של האוויר הקר והרענן של אחרי הגשם שצרב את הריאות. את הים המנצנץ ממערב, אורות מרצדים על פניו וספינת משא נראית במרחק, זעירה עד כדי גרגר קמח. את השמיים הצבועים בכחול חזק וגושי עננים תפוחים וצמריריים משייטים, ליבם לבן ושוליהם אפרפריים.
פעם היינו כאלו
ובפנים עדיין נשארתי קצת כזה.
אייל סיני
בכל שניה נולדים על פני כדור הארץ כ-4 תינוקות וב-2 באוקטובר, ב-7:56 ו-27 שניות נולד הבן שלי. אם יש אלוהים אז זו השניה שבה הוא נשק לו ברכות על המצח ושלח אותו לחייו. אם יש גורל אז זה הרגע שבו הוא התחיל ללכת בדרך שהוכתבה לו. אני לעולם לא אדע מה נכון מבין השניים ואיזה תפקיד כל אחד מהם צופה לי.
ורוח אלוהים מרחפת
באיזשהו שלב פשוט נשכבתי על החיטה. הסתכלתי על השמיים ועל העננים שריחפו מלמעלה, וברקע נשמעו קולות הציוצים של הציפורים ואוושת העשבים כשהם מתחככים אחד בשני בגלל הרוח. האדמה הרגישה רכה למגע, כאילו מתאימה את עצמה למבנה הגוף שלי, לבליטת הישבן ולשקערורית הגב התחתון, והרגשתי אותה עם כפות הידיים המאובקות שלי, גרגרי אדמה השתחלו מתחת לציפורניים, וכאילו הייתי במקום אחר, כאילו הנה, נותרו עוד מקומות כאלו בארץ הקשה הזו, מקומות שבהן אין שום צליל מעבר לרחש הרוח ולתנועת הענפים, והרגשתי את עצמי חזק מאוד וזו הייתה הרגשה טובה מאוד.
אהרון סינגאלובסקי
בפעם הראשונה שניסיתי לחפש בגוגל את סינגאלובסקי לחצתי בטעות על ההשלמה האוטומטית וקיבלתי את התוצאה של 'סינג לונג', המסעדה הסינית הזו באלנבי שאני כל הזמן רוצה ללכת אליה (ובינתיים עוד לא יצא). בפעם השניה זה הלך יותר טוב, הגעתי לערך שלו בויקיפדיה, ושם מספרים עליו שהוא שהוא היה יהודי טוב אי שם בתחילת המאה ה-20, איש קהילה וחינוך, הקים בתי ספר מקצועיים ברחבי רוסיה ועשה עוד מלא דברים חברתיים.
עמוד ענן
ישנו המרחב האישי והמרחב הגופני ומרחב ההתקפה וכל שאר המרחבים שמתפשטים לכיוונינו. ישנו מרחב אפשרויות, מרחב מוגן ומרחב פעולה, ובכל נקודה על ציר הזמן אנחנו תמיד נמצאים בכל המרחבים האפשריים. וישנו גם מרחב גופני, מרחב פתוח בריבוע, וכל והמרחבים העצומים האלו שנמצאים בתוכנו בדיוק כפי שאנו נוכחים בהם.
חתונה מאוחרת
השחיין האולימפי והרווקה נפרדו. המצלמות לא תיעדו אותם מתווכחים בלהט, מנפנפים זרועות וכועסים אחד על השנייה. הצופים לא זכו לראות את הפנים המאדימות ואת המבט המבולבל שבו הסתכלו זה בזו לאחר שהבינו שזה נגמר. סיפור אהבה שהתחיל בתוכנית ריאליטי בפריים טיים הצטמצם לאייטם קטן בוואלה סלבס ו-וואינט שבישר על מותה.
יש סיכוי טוב שתפסתי את העניין
בחמש אחר הצהריים יש חדשות. גם בשש. בשבע יש חדשות בידור ובשבע וחצי יש חדשות כלכלה. בשמונה יש חדשות שמסכמות את כל היום שהיה ובתשע יש ריאליטי. אחר כך, לקראת אחת עשרה יש חדשות שמסכמות את החדשות של שמונה, באחת עשרה וחצי יש חדשות כלכלה גלובלית ומיד לאחר כן יש תכנית חדשות שמראה את כל מה שהולך חזק ביוטיוב.
השחיין שאל את הרווקה איזה קונץ היא עושה בבוקר
בלילה אני שומע את הבחורה שממול. היא גונחת חזק מאוד ואני יכול לשמוע אותה מכל נקודה בבית. אני עוד מעט בן שלושים ושכבתי עם לא מעט נשים ומעולם לא הייתה לי מישהי שגונחת ככה. לפעמים גם הגבר מצטרף אליה, ואז שניהם נאנחים וצועקים שפתאום נעשה לי קצת לא נעים שאני שותף לכל העסק הזה.