עוד יום
היה אמור להיות פה סיפור על המילואים שעשיתי לפני שנה וחצי אבל לא הצלחתי להשלים אותו. מאז עשיתי מילואים עוד פעמיים. ואני מזכיר, למי שלא שם לב, שאני כותב על כל פעם שאני עושה מילואים. ועכשיו אני מפספס את הרצף. לא מצליח להגיע לזה.
והוא פשט את זרועותיו לרווחה
יום חמישי, 9:33 בבוקר
היום בבוקר בעבודה הקשבתי לשיר הזה דרך האוזניות ופתאום נזכרתי איך הייתי מאזין לו כשהייתי בכיתה י"א. הייתי שורף אחרי צהריים שלמים בלשכב על המיטה ליד המערכת ב-200$ שקניתי בדיוטי פרי בקיץ שבו נסעתי לפריז. היה לה מגש מתחלף של שלושה דיסקים ובדרך כלל היו עליה דיסקים קבועים שאחת לזמן מה הייתי מחליף אחד מהם.
מלאך, הבט הביתה
לא מזמן הייתה תכנית טלוויזיה שבמסגרתה מגיע שף מפורסם למסעדה כושלת ומייעץ לה איך להשתפר. את אחת המסעדות ניהלו בעל ואישה ואיכשהו עם כל הלחץ מהעבודה גם הם, בינם לבין עצמם, התחילו להתעייף ולהישחק זה מזו.
המדריך (הלא רשמי) לכתיבת תזה לתואר שני
לא מזמן, במסגרת יום חשיפת תזות לסטודנטים שמתעניינים במ.א. מחקרי, העברתי הרצאה על התזה שלי. עמדתי שם ודיברתי עליה ועדיין, למרות השנה וחצי שעברו מאז שהגשתי אותה היה לי קשה להאמין שבאמת סיימתי אותה. אני זוכר טוב מאוד את חצי השנה שקדמה להגשתה ובמיוחד את החודשיים-שלושה האחרונים שהיו מאוד אינטנסיביים.
פמפלונה
חיים טיבי היה שכן שלנו. לא אשכח לעולם איך פעם אחת בשעות הערב המאוחרות של יום שישי אבי ואני נאלצנו לקחת ממנו את המפתח שהשארנו לו למקרה בו נמצא את עצמנו נעולים מחוץ לבית.
אייל סיני
בכל שניה נולדים על פני כדור הארץ כ-4 תינוקות וב-2 באוקטובר, ב-7:56 ו-27 שניות נולד הבן שלי. אם יש אלוהים אז זו השניה שבה הוא נשק לו ברכות על המצח ושלח אותו לחייו. אם יש גורל אז זה הרגע שבו הוא התחיל ללכת בדרך שהוכתבה לו. אני לעולם לא אדע מה נכון מבין השניים ואיזה תפקיד כל אחד מהם צופה לי.
זה הכל מלחמה בתוך מלחמה בתוך מלחמה
זה לא היה אמור להיות ככה. הייתי אמור לכתוב על מעבר הדירה, על איך עזבנו את אלנבי לטובת המעבר לפריפריה, גבעתיים. איך אירגזנו את כל הדירה ביומיים, ואיך הדירה הקטנה הזו שגרנו בה שלוש שנים נראתה כל כך רחבת ידיים לאחר שהתרוקנה כליל. איך פתאום יש לנו מטבח גדול עם המון ארונות. וזרם חזק באמבטיה. ומדיח כלים. וחדר גדול ויפה עם נוף לים, חדר שממתין ליורש העצר שיגיע עוד חודש. אבל חמישה ימים לאחר שעברנו קיבלתי צו שמונה והכל השתנה. איך אומרים, האדם מתכנן תכניות ואלוהים צוחק.
יוסי הלפר, הלפר ספרים
את חנות הספרים של הלפר אני מכיר כבר ארבע שנים. הוא נמצא ממש לידי אז אחת לכמה זמן, לפני שאני נבלע בחדר המדרגות שמוביל אותי הביתה, אני עובר אצלו ומציץ לראות אם יש משהו חדש ששווה קריאה. ככה יצא שמתוקף היותנו שכנים התחלנו לקשקש מדי פעם, עד שהתחלתי לבוא בלי קשר לספרים, פשוט לקפוץ ולהגיד שלום לפני שאני עולה הביתה.
באר שבע-תל אביב זה שעה נסיעה ברכבת
ביום שישי, לפני שלושה שבועות, חזרתי ברכבת מבאר שבע לתל אביב. כל כך הרבה זמן לא נסעתי ברכבת ששכחתי שבחמישי-שישי היא מפוצצת בחיילים שחוזרים הביתה לסופשבוע. התיישבתי בסמוך לשני חיילים, הם והתיקים שלהם תפסו מקום של ארבעה ואני התיישבתי ממול.
אהרון סינגאלובסקי
בפעם הראשונה שניסיתי לחפש בגוגל את סינגאלובסקי לחצתי בטעות על ההשלמה האוטומטית וקיבלתי את התוצאה של 'סינג לונג', המסעדה הסינית הזו באלנבי שאני כל הזמן רוצה ללכת אליה (ובינתיים עוד לא יצא). בפעם השניה זה הלך יותר טוב, הגעתי לערך שלו בויקיפדיה, ושם מספרים עליו שהוא שהוא היה יהודי טוב אי שם בתחילת המאה ה-20, איש קהילה וחינוך, הקים בתי ספר מקצועיים ברחבי רוסיה ועשה עוד מלא דברים חברתיים.