והוא פשט את זרועותיו לרווחה

לומר לה מילים יפות באמצע הלילה עיניים גדולות ריסים מתפתלים פיתחון לב אני מתכוון לכל מילה. אני סגור כבר הרבה זמן פעם זה היה אחרת אבל עכשיו זה סגור. כשאני רואה אותה אני עדיין סגור רק בלילה כשמכבים את האורות והחום מתפשט אני מסוגל לומר את כל מה שאני יכול לומר לה שאני אוהב אותה אבל לא כמו גבר לאישה אלא יותר טוב מזה כמו בן אדם לבת אדם אני יכול לצלול פנימה ולהסתכל מלמעלה בטן צוואר ושדיים ולשניה הזו ממש זה שלי ובשניה הזו ממש הכל פתוח. אני מפחד…

אני שותה ויסקי מכוס שטוחה ומעשן סיגר בשפתיים סדוקות. ופעם רציתי להיות ישו ואחר כך רציתי להיות המינגווי ועכשיו אני רוצה להיות טוני סופרנו. מה זה אומר עלי אולי הדכדוך של הנפש כמו שיער מדובלל שסר עליו חינו כי אם פעם רציתי להיות אלוהים אז עכשיו מה עכשיו איך עכשיו למה עכשיו. האם ישו שתה ויסקי לבטח הוא הסתפק במים קדושים טהורים כי למה לו הויסקי הרי אין על מה לכפר ואין מה לשכוח ואין דמעות לנגב מבשר הלחי הצער הוא מנת חלקו או ליתר דיוק הצער הוא ישו בדיוק…

פתאום נזכרתי שחצי שנה היא לא אמרה לי שהיא אוהבת אותי. היא ישבה על ספה לבנה ברכיה מקופלות לנגד חזה אני זוכר ש עמדתי מתחת למשקוף הדלת וגמגמתי מרוב כעס בזרועות מנפנפות אמרתי לה את יודעת כבר חצי שנה לא אמרת לי שאת אוהבת אותי. זה מדהים איך שאנחנו נוגעים עם הידיים מה שאנחנו מרגישים עם קצות האצבעות הרי באותה מידה אפשר לגעת עם השוק או הבטן העצבים הם אותם העצבים אבל תמיד אנחנו נוגעים עם הידיים. אז זוכר שאמרתי את יודעת רק עכשיו אני מבין חצי שנה ופתאום הרגשתי…

על מה אנחנו חושבים כשאנחנו שוכבים אני חושב על אפריקה על העפיפון שהטסתי עם מואיז בבוסתן שמאחורי הבית איך ניסינו לגרום לו שירחף בשמיים והוא סירב לגחמותינו התרסק על הדשא ועל הערוגה ופעם אחת אפילו על העץ של השכנים אני חושב על איך חילצנו את העפיפון שיחקנו כמו שוטרים וגנבים אצבעות ידינו שלובות והאצבעות המורות דבוקות אחת לשנייה כמו אקדח אמרתי למואיז זוז אני מחפה עליך הוא צחק בשיער צהוב וטיפס על העץ. על מה אנחנו חושבים כשאנחנו שוכבים אני חושב על אפריקה על השמיים הכחולים ועננים שנראים כמו חתיכות…