6 תגובות

1. 

   שרון 15 בינואר 2011 בשעה 17:54

   אח איזה עומק. איזו אמירה.
   אני הייתי לוקח את:
   איה פלוטו – לאה גולדברג
   אבא עושה בושות – מאיר שליו
   מעשה ב-5 בלונים – מרים רות
   אהרון והעיפרון הסגול – קורקט ג'ונסון
   הזחל הרעב – אריק קרל

   כי אין מצב שלאי בודד ישלחו אותי בלי הילדים.

2. 

   אטלס 15 בינואר 2011 בשעה 19:17

   גם אני עיינתי במוסף הארץ הסופ"ש ובאמת תהיתי אילו ספרים הייתי לוקח עימי לאי בבודד.
   אז הנה ניסיון:
   W או זכרון הילדות, של ז'ורז' פרק (כי צריך לקחת לאי ספר על איים..)
   רוולסטיין של סול בלו (כי סצינת הפתיחה בפריז היא שיא של נהנתנות שיהיה נחמד להתענג עליו באי בודד)
   צל על ההדסון של בשביז זינגר (כי יהודים, ניו יורק ונהר שזורם ביניהם..)
   אוסטרליץ של ו.ג.סבאלד (כי הארכיטרטורה של הספר הזה היא משהו ששווה לנבור בו שוב ושוב)
   ואולי את התנ"ך? (כי זה מסוג הספרים שלא ישעממו אף פעם..)

3. 

   michaly 15 בינואר 2011 בשעה 19:18

   אז קודם כל, אני הייתי לוקחת איתי חמישה ספרים עבי כרס שטרם קראתי. זה בסדר, לא קראתי די הרבה ספרים שאמורים לככב ברשימות כאלה, "מאה שנים של בדידות", למשל. אקח גם את החדש של ג'ונתן פרנזן, שעושה את דרכו אליי מאמזון ברגעים אלה. נקווה שיגיע לפני התאונה המצערת שתשלח אותי לאי בודד. מה עוד? אולי את "חצי אח", הוא מספיק עבה כדי להעסיק אותי הרבה זמן. אני עוד מתלבטת לגבי הספר האחרון של ג'ון אירווינג שיצא בעברית. הדעות חלוקות, אבל נראה לי שהעובי פה קובע. ואם שני כרכי "מובי דיק" ייחשבו לי כספר אחד, נראה לי שאקח גם אותם.

4. 

   יהונתן 15 בינואר 2011 בשעה 22:31

   שרון –
   מעניין שנתת את כל חמשת הספרים לילדים שלך ולא השארת אחד בשבילך.
   חוצמזה, מה תעשה עם הספרים האלו עוד 10 שנים, כשהילדים יתבגרו?
   נראה לי שהעניין הוא לקחת ספרים על-זמניים כאלו, שטובים לתמיד.

   אטלס –
   את W יש לי ועוד לא קראתי. אם תגיע לזה לפני אז אשמח לשמוע אם הוא שווה קריאה.
   את רלווסטין קראתי בלימודים אחרי שהיה לי שיעור על אלן בלום ושם המרצה אמר שרלווסטין הוא בעצם אלן בלום. אני לא משתגע על סול בלו ולא זוכר הרבה מרלווסטין חוץ מהעובדה שבזמן שקראתי את הספר היה לי מאוד מוזר שמתארים ככה את אלן בלום כי אני דמיינתי אותו בצורה אחרת לגמרי.

   מיכלי –
   "התיקונים" היה בכלל לא רע שמעתי שהחדש שלו לא נופל ממנו. קולכבוד על הסבלנות לקרוא אותו באנגלית, אני אחכה שיצא התרגום שלו. את "חצי אח" דחפו לי לפני שנה בצומת ספרים, עשרים שקל, ועדיין לא נגעתי בו. התקציר שעל הצד האחורי של הכריכה נשמע מסקרן אבל כנראה שלא מספיק טוב כדי שאעשה עם זה משהו. "מובי דיק" נחשב ספר אחד ואני מבין שאת מדברת על התרגום של אהרון אמיר. גם לי יש אותו וגם אני עדיין לא קראתי אותו. זה נראה לי ספר שצריך לקרוא בחורף ובגשם אבל במחוזותינו זה קצת בעייתי.

5. 

   אטלס 10 בפברואר 2011 בשעה 13:22

   היי יהונתן,
   רק עכשיו ראיתי את תגובתך.
   W ספר מצוין. בכלל כל הספרים של פרק מומלצים מאוד, מאוד שונים זה מרעהו.
   והפורטרט של אלן בלום ברוולסטיין בהחלט לא קונבנציונלי, וזה כנראה מה שמיוחד בספר. אני מאוד אהבתי את הספר, חבל שהוא הלך לו לעולמו כמה שנים אחרי שפורסם.. 

6. 

   עידית פארן 18 בפברואר 2011 בשעה 12:49

   בעת האחרונה יש לי נטיה איומה לכתוב תגובות ולכבות את המחשב מיד אחר כך
   ועכשיו….
   מתחשק לי כל כך לכתוב רשימה אחת
   ולחזור בעוד חודש או יותר ולכתוב עוד רשימה
   אז הנה
   החיים הוראות שימוש-ז'ורז' פרק
   אלה תולדות-אלזה מורנטה
   התנך
   ארץ יצורי הפרא-מוריס סנדק
   אישה בורחת מבשורה- דויד גרוסמן

   אבל כל כך תודה על השטיפה היפה של המוח